השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, לבשתי מעיל חם ופרוותי וחיכיתי מחוץ למגורי הבנים, בדיוק כמו שסבסטיאן אמר.
אחרי מה שקרה בצהריים בקושי הצלחתי לחזור לחדר וכשחזרתי התקלחתי במים רותחים וניסיתי להתחמם במשך כמה שעות. עכשיו כבר הרגשתי יותר טוב, אבל ידעתי שאני כנראה מתחילה לפתח צינון קטן כשהאף שלי נהיה אדום.
חיכיתי וחיכיתי, השעה הייתה כבר עשר וחמישה, וסבסטיאן לא הופיע. לעזאזל איתו. כל מה שרציתי היה לסטור לו שוב ולצרוח עליו ולקלל אותו, אבל ידעתי שקבלת תשובות תהיה חשובה יותר. אני חייבת לדעת למה הוא מתנהג כמו אידיוט, כי נראה שיש לזה סיבה.
יכלתי להרגיש את זה. יש לזה הסבר. משהו שאני לא יודעת או לא מבינה, אבל יש. אלו לא היו אירועים רנדומליים, לא צירופי מקרים. אני חייבת תשובות.
"בואי איתי." סבסטיאן הפתיע אותי מאחור עם קולו הנמוך והעמוק, גורם לי לקפוץ ולצרוח בבהלה. ברגע שהצרחה נמלטה מפי ידו העבה קפצה אל שפתיי וחסמה את פי כדי שלא ארעיש.
נשכתי את האצבע שלו בכוח, גורמת לו להרחיק את היד. "הבהלת אותי, מטומטם!"
"תהיי בשקט."
"ואל תעז לגעת בי." לחשתי בקול רם.
הוא שפשף את האצבע שלו שנשכתי, מביט בי בזעם עצור. "פשוט תהיי בשקט ובואי." הוא התקדם לכיוון מגורי הבנים ואני אחריו.
"מה אם מישהו יראה אותי?" שאלתי, מסתכלת לכל הצדדים כדי לבדוק אם מישהו נמצא שם, אבל נראה היה שהמגורים ריקים מאדם.
"אף אחד לא יראה אותך, כולם בחדרים עכשיו."
הוא הבטיח, מוביל אותי לקומה השלישית על גרם המדרגות המפואר ועד לחדר האחרון במסדרון שם. הוא הוציא מפתח מהכיס ופתח את הדלת, מסמן לי להיכנס לפניו.
כשנכנסתי לחדר מיד התחלתי לבחון את הכל.
צורת החדר והרהיטים היו כמו בחדר שלי, רק שבחדר של סבסטיאן רק מיטה אחת הייתה מוצעת, ולא היה אף קישוט או תמונה על הקירות. החדר היה חסר צבע מיוחד וחסר כל אופי. הדבר היחיד בחדר היה המנורה שחוברה לתקרה, שבמקום אור לבן וחזק הפיצה אור צהוב מעומעם, וטלוויזיה.
"שחור, כודר, אפל, ככה אתה אוהב את זה?" עקצתי, נכנסת עמוק לתוך החדר ומאפשרת לו לסגור את הדלת. מאחורינו.
"שבי." הוא התעלם מהעקיצה והצביע על המיטה הלא מוצעת. אחרי השתהות קלה ואי רצון להקשיב לדבריו הנהנתי ועליתי עליה, יושבת על המזרון הנוח ונשענת על הקיר.
"תתחיל לדבר, חמור." אמרתי שוב ושילבתי את ידיי, מתאפקת לא לקפוץ עליו ולבעוט בו.
"ביום שהגעת לכאן, את זוכרת שג'ייסון נתקע בך בחדר האוכל ושפך עליו משקה כלשהו?" הוא דיבר, עיניו נעוצות בעיני, אבל לא בכעס.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
