השבוע הראשון במוסד המשיך בצורה סבירה. הפסקתי לשבת בארוחות עם ג'סיקה והשאר והתחלתי לשבת באופן כמעט קבוע עם סבסטיאן, מחכה לו בכל פעם כי הוא תמיד הגיע לאכול מאוחר.
אחרי השיחה הראשונה שלנו בחדר שלו ניסיתי להתקרב אליו כמה שאפשר בניסיון להוציא מידע ולקבל תשובות. וזה באמת קרה, כשלא רבנו וצעקנו אחד על השנייה, לפחות.
הארוחות שלנו ביחד היו מביכות ושקטות בהתחלה, סבסטיאן לא דיבר בכלל ורק שלח לי מבטים זועמים או התעלם ממני, אבל שתי הארוחות האחרונות כבר היו יותר טובות וכללו כמה מילים, משני הצדדים.
לקח לסבסטיאן זמן להתרגל אליי כנראה, או בכללי לנוכחות מישהו לידו, כי לא ראיתי אותו בחברת אנשים אחרים כאן.
ג'ייסון לא נראה בשטח במשך כל הזמן הזה, והוקלתי לגלות מג'וני שהוא יצא לחופשה. אמנם לא הבנתי איך נותנים לאדם כמוהו לצאת לחופשה, לעזאזל, אבל קיבלתי את ימי החופש שלי ממנו בשמחה ובלי להתלונן. אני לא אתגעגע אליו, זה בטוח. מצידי שלא יחזור.
השעה הייתה אחת עשרה בלילה, ג'סיקה בילתה עם כריס, ואני נשארתי בחדר לבד. השקט היה מפחיד לפעמים, בעיקר בגלל דברים שונים שסבסטיטן אמר לי על התקיימות העל טבעי, אבל הצלחתי להיות גיבורה ולא לברוח (למרות שרציתי).
כששתי דפיקות נשמעו על הדלת קפצתי בבהלה מהמיטה, מתנשפת בעיניים פעורות. מי זה יכול להיות? התקדמתי בזהירות לכיוון הדלת, מגבת על ראשי ואצבעות רגלי השמאלית צבועות בלק שחור שעדיין לא התייבש. הנחתי את ידי על הידית, שחררתי את שתי הנעילות ופתחתי אותה, מוצאת שם את סבסטיאן - רטוב לגמריי.
"היי." אמר ונכנס ללא רשות, מנער את שיערו מהמים כמו כלב. הבגדים שלו היו רטובים וכך גם הפנים שלו.
"מה נראה לך שאתה עושה?!" צעקתי עליו כשראיתי את כל הטיפות על הרצפה.
"מתייבש." אמר בקולו העמוק והנמוך.
גלגלתי עיניים לכיוונו. "למה באת? מה אתה רוצה?" לקחתי מגבת שהייתה תלויה על הכיסא וניגבתי את טיפות המים מהריצפה.
"אני צריך לקחת אותך." הוא אמר בקצרה.
"לקחת אותי לאן?" אמרתי בקול חד. "אני לא חפץ." בורדתי את המגבת מראשי, שיערי הלח נוחת על כתפיי וגולש על גבי.
"אני חושב שאני אקח אותך לחדר שלי, הכי בטוח שם ולא יחשבו לחפש אותך בו." הוא הרהר בקול רם.
"מה? מי לא יחפש אותי בו?" נבהלתי.
"אני לא יכול לומר לך."
רטנתי בזעם, זורקת עליו את המגבת שלי. "לכמה זמן?"
"רק להלילה, עד שהם יתרחקו." הוא משך בכתפיו.
"אני לא מתכוונת לבוא עד שתסביר לי." שילבתי את ידיי על חזי, נוטעת את עצמי ברצפה ועומדת יציב.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
