"לידיה!" ג'סיקה נכנסה לחדר בצרחות, טורקת את הדלת אחריה ומשמיעה הרבה יותר מידי רעש. כיסיתי את אוזניי מיד ונאנקתי, מתחפרת יותר בין השמיכות ברצון לשקוע בשינה נעימה ומתוקה שוב. אבל היא המשיכה לצרוח את שמי.
"קצת שקט, ג'ס..." מלמלתי בעייפות, כיסיתי את עצמי בשמיכה עד מעל הראש, ואפילו הוספתי כרית על ראשי כדי לחסום את הרעשים. לנסות לחסום, לפחות. הקול של ג'סיקה דומה מאוד לסירנה.
"קומי, כלבה, קיבלנו הזמנות!" היא המשיכה לצווח, בכל פעם מנקודה אחרת. לא היה לי הכוח להרים את הראש אבל תיארתי לעצמי שהיא וודאי רוקדת או משהו כזה. קיללתי אותה בשקט.
"הזמנות למה?" קולי היה צרוד ונוראי בגלל שעת הבוקר המוקדמת. למה לעזאזל ג'סיקה ערה בשבת בבוקר מוקדם כל כך? ולמה היא הרגישה צורך להעיר גם אותי?
"לנשף החורף!" היא צעקה עליי, גורמת לי לגנוח בתסכול. מעולם לא הייתי בנשף, אבל ידעתי שנשפים בדרך כלל כוללים שמלות ארוכות ומצועצעות. איכסה.
"איזה כיף..." פלטתי בציניות, מתפללת שאצליח לחזור לישון.
"קומי כבר! היום יוצאים למרכז הקניות כדי לקנות שמלות!" היא הורידה את הכרית מראשי ומשכה ממני את השמיכה בגסות, כך שנשארתי מכורבלת על המזרון כשלגופי כותונת בהירה וחצי שקופה.
"תחזירי לי את השמיכה, קר!" התקפלתי, מחבקת את עצמי ומנסה להירדם שוב. זה היה קשה. מאוד.
"לא. את צריכה לקום. עוד שעה יוצאים ו-"
"שעה?" זה המון זמן. "מי לכל הרוחות מתארגן שעה?!"
"אמ. אני אולי?" היא אמרה כאילו זה מובן מאליו, ידיה על מותניה. "השיער שלי דורש הרבה טיפול."
"אהל השיער שלי שלא," התבכיינתי. "יכלת להעיר אותי עשר דקות לפני שיוצאים וזהו."
"תאמיני לי, במצב שלך את צריכה שעה כדי להתארגן," היא אמרה בשיפוטיות מרומזת והביטה בי ברוב משמעות. "עכשיו קדימה, תסדרי את הקן ציפורים שיש לך על הראש ותתקלחי כי את פאקינג מסריחה."
"היי, אני בכלל לא מסריחה!" מחיתי, עוברת לישיבה באיטיות ומרחרחת קלות את בית השחי שלי. אני מסריחה מאוד, לעזאזל.
ג'סיקה חייכה חיוך מרוצה, לקחה מגבת וכלי רחצה ויצאה מהחדר אל המקלחות בדילוגים.
קיללתי אותה אחרי שיצאה. ג'סיקה והשטויות שלה. למה היא לא יכולה להשאיר את השגעונות שלה לעצמה? אני לא רוצה להיות חלק מהסקנדל הזה. בכלל לא. ועוד לקנות שמלה? אלוהים אדירים, זה גהינום. אי אפשר פשוט ללבוש ג'ינס או משהו כזה? לעזאזל.
כשהרגשתי חזקה ועירנית מספיק קמתי מהמיטה, מתמתחת, מפהקת, וממשיכה לקלל את ג'סיקה תוך כדי.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Roman d'amourהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
