סבסטיאן לקח אותי לאגם. זיהיתי את הדרך, למרות שבפעם הקודמת שהלכתי בה היה חשוך. הוא הסיט את השיח, דוחף אותי דרכו אל הצד השני ולאחר מכן בא אחריי וממשיך לדחוף אותי קדימה לכיוון האגם עצמו. הוא השתמש בכוח, מקרב אותי יותר ויותר אל המים.
"סבסטיאן! מה אתה עושה? אני אפול!" צעקתי עליו, לא מבינה מה לעזאזל עובר לו בראש. לא רק שהמים לא נקיים בכלל, הם גם בטח קפואים.
"תכנסי למים." אמר בקול נוקשה ותקיף, עיניו נעוצות בעיניי בעוצמה כזאת שכמעט קפצתי והטבעתי את עצמי רק כדי להתחמק מהמבט.
עכשיו כבר הייתי צעד אחד מספת האגם וידיי נאחזו בחולצתו כשנשען קדימה לדחוף אותי. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להיכנס למים האלה. לא מתחשק לי לחלות בדלקת ריאות.
הגב שלי היה מכופף לאחור ונאחזתי בסבסטיאן בכוח כדי לא ליפול למים. איגרפתי את כפות ידיי על חולצתו, מונעת ממנו לדחוף אותי פנימה בלי שיפול גם.
"מה?! לא! יש כאן איזה שש מעלות בערך והמים קפואים!" צעקתי עליו. "ואין לי בגד ים!"
"אמרתי תכנסי למים!" הוא נהם. פניו היו קרובות לפניי ואני יכולה להישבע שראיתי הבזק של צבע מתחלף בעיניו. חרדה חיללה לתוכי ושיערותיי סמרו אחרי הנהמה הגרונית שלו. לא הבנתי איך הצלחתי לענות לו, אבל זה מה שעשיתי.
"אני לא אעשה כל מה שאתה אומר!"
"אני ממליץ לך לעשות." קולו היה שקט ומפחיד, עיניו נעוצות ומסוכנות. כל הכוח שלו היה מכוון עליי, כל העוצמה והנוכחות שלו הייתה נגדי.
"ואני ממליצה לך להתרחק ממני." ירקתי ברוגז, מנסה לדחוף אותו לאחור ולהתרחק כמה שיותר משפת האגם. יכלתי כבר להרגיש את המים מרטיבים את סוליית הנעל שלי.
"זה לטובתך, לידיה." הוא חתם במבט מסוכן ודחף אותי דחיפה אחרונה וחזקה כל כך עד שידיי השתחררו מחולצתו ונפלתי היישר לתוך המים.
המים היו קפואים. הרבה יותר קפואים ממה שאפשר לדמיין, והנפילה הפתאומית אליהם גרמה לי לצרוח בבהלה ובכאב. הקור צרב את עורי וגרם לי לרעוד בזמן שגופי שקע לאט לאט.
כישורי השחייה שלי לא היו מדהימים, והקור לא שיפר אותם, אך לבסוף הצלחתי להביא את עצמי לעלות מעל פני המים ולהוציא את ראשי. שיערי ובגדיי היו ספוגים לגמרי במים. והמשיכו להיספג כי הייתי בדיוק במרכז האגם.
סבסטיאן עדיין היה על הגדה, גבו מופנה אליי והוא אוחז בראשו בתסכול, מושך קצת בשיערו השחור. הצלחתי לשמוע כמה קללות נפלטות מפיו.
"בן של זונה!" צווחתי עליו והוא הסתובב. "למה עשית את זה?!" צעקתי, עצבנית באמת.
"את לא תביני, אבל זה היה הכרחי! תישארי במים ושלא תעזי לצאת!" הוא צעק חזרה, פניו כל כך כועסות כמו שלא ראיתי אותו מעולם. בדרך כלל הוא היה אדיש או חייך חיוכים שחצניים, אבל לא חשבתי שהבחור יכול להתעצבן ככה. הוא נראה ממש.. חייתי.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
