הלב שלי פעם בכוח ולא הצלחתי לזוז. חרדה חלחלה אל גופי, והפחד השתלט עליי כמו חיה על טרפה, גורם לגופי להשתתק. ג'ייסון חייך אליי חיוך זומם, והתרחק בהמשך הרחוב. עכשיו זה כבר אחרת. עכשיו אני חייבת לומר למישהו, לפני שאפגע. אני לא פרנואידית.
ברגע שג'ייסון התרחק מספיק הצלחתי לזוז, מתחילה לרוץ בכל המהירות לרחוב הראשי כדי לתפוס מונית. הודיתי בליבי על כך שיש לי מספיק כסף ממה שסבסטיאן נתן, ושאוכל לשלם. נכנסתי למונית במהירות, נתתי לנהג החביב את כתובת המוסד, ושקעתי בכיסא המרופד עור בספסל האחורי. שלפתי את הטלפון מכיסי ביד רועדת, מדליקה אותו ונכנסת לשיחה עם סבסטיאן. הייתי חייבת לומר לו מה קרה, לא יכלתי להתמודד עם זה לבד.
'ראיתי את ג'ייסון' שלחתי לו, מקווה שלא יבהל יותר מידי.
תוך פחות מדקה הטלפון שלי צלצל, ותמונתו של סבסטיאן נראתה על המסך. עניתי והצמדתי את הטלפון לאוזני, מקווה שהנהג לא ישמע כלום.
"איפה את?!" קולו המודאג של סבסטיאן נשמע מצידו השני של הקו.
"א-אני במונית, אני בדרך חזרה." מלמלתי בקול קטן.
"את בסדר?" קולו המשיך להיות מודאג, אבל התרכך במקצת כשהבין שאני בריאה ושלמה.
"אני חושבת." עניתי בשקט ונאנחתי, שוקעת אפילו יותר בכיסא.
"בואי לחדר כשאת מגיעה." הוא אמר בקול הנמוך שלו, שהתרכך מאוד והפך למלטף.
"ב-בסדר." גמגמתי וניתקתי, מחזירה את הטלפון לכיס ומחבקת את עצמי.
הנסיעה ארכה חצי שעה, וברגע שהגעתי אל המוסד רצתי אל הכניסה למרתף, יורדת ורצה במסדרונות. רציתי כל כך להגיע לחדר, לזחול לזרועותיו של סבסטיאן, ולהרגיש מוגנת, אבל כמובן שזה לא יכל לקרות.
ג'ניה עצר אותי, חוסם את דרכי.
"לך מכאן." סיננתי, מנסה לגרש את הפחד מקולי.
"אני צריך לדבר איתך קצת." הוא אמר, קולו נמוך, אבל לא עמוק ועשיר כמו של סבסטיאן.
"אני לא רוצה לדבר איתך, תן לי לעבור." ניסיתי לעקוף אותו, אבל הוא עקב אחר תנועותיי וחסם אותי בלי סוף.
"לך מכאן! אני לא רוצה לדבר עם בן זונה כמוך!" צעקתי עליו ובעטתי ברגלו, מנצלת את הזמן כדי לעקוף אותו ולרוץ בשיא המהירות לכיוון חדרו של סבסטיאן. שמעתי את ג'ניה מקלל מאחורי, אבל הוא לא רדף אחריי.
לא שמעתי מאחוריי צעדים, ולא ראיתי אותו כשהסתובבתי. נשמתי לרווחה והמשכתי לרוץ, נכנסת לחדר ונועלת את הדלת אחריי.
ברגע שרגלי דרכה בחדר סבסטיאן קם, ואני רצתי אליו ונצמדתי אל חזו. רציתי את החום שלו, שירגיע אותי ויגן עליי. אני אולי אישה חזקה, והתמודדתי עם דברים בחיי לבד, אבל לפעמים גם לי היה צורך ליפול לזרועותיו של בחור ולתת לו לעשות את כל העבודה.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
