Behind My Shadows \\ Hebrew

עננים כבדים של ינואר - חלק א'

'עלמה לקראת שנות ה-25 לחייה נעלמה אמש בפרברי לונדון.'

בצד המסך הופיעה תמונה של נערה מלאת חן ויופי, חיוך שובה לב היה מרוח על פניה ועיניה נצצו. שיערה היה זהוב ושורשיו חומים, קצותיו נשקו לכתפיה. היא נראתה קורנת, מאושרת, מלאת שמחת חיים... זאת עד שנעלמה במפתיע.
לצד התמונה הופיע שם הנערה; תרזה מַייר.

'מקרה היעלמות דומה קרה לפני כחודשיים, כשפיטר באום בן ה-14 יצא בשעות הערב מביתו ומאז נעלמו עקבותיו. החיפוש אחר השניים עדיין נמשך, טרם נמצאו רמזים למקום הימצאם. במשטרה קראו לציבור לסייע בחיפושים, ומסרו כי כל היודע דבר אודות הימצאם מתבקש לפנות למוקד. קיים החשד שמדובר בחטיפה מתוכננת עקב הנסיבות הזהות, האזור והזמן, או שמא מדובר בקבוצת אנשים...'

"אני לא מסוגלת לשמוע את זה יותר," כריס רטנה וכיבתה את הטלוויזיה.

היא צנחה באנחה כבדה על מיטתה, תשושה ומוצפת דילמות.

שבועיים חלפו מאז חשפה את רגשותיה לוויל בנשיקה עוצרת נשימה, והוא שהשיב לה את אהבתו שתל בה תחושת ביטחון, אך עם זאת ספקות אין סוף.

האם הזוגיות פירושה שעליה לספר לו על שמטריד אותה?

בזמן שבנתה קיר של שתיקה, כריס החליטה ברגשות מעורבים לשמור בבטן את התחושות ולנשוך את לשונה לכל צריבה של הסימן על גבה.

הכל נדמה היה קל יותר כשהייתה צעירה יותר בשבועיים וקצת, ובבטנה פרפרים במקום דאגות. וויל רכן לצידה באיטיות משגעת עד שכמעט והרשתה לעצמה לתפוס בחולצתו ולמשוך אותו אליה. מידי כמה שעות היא נזכרת בעיניו הנוצצות, קולו המחוספס הלוחש את שמה בעדינות אל אוזנה ומספר לה במשפט קצר כמה חיכה לנשק את שפתיה.
ליבה הלם בחזקה ועיניה נעצמו לאיטן, עד שוויל חיבר את שפתיהם וגרם לסערה שהתחוללה בה לפרוץ החוצה. הוא היה עדין עד כאב, זהיר בתנועותיו אך עם זאת נרגש לנסות ולהעמיק את הנשיקה. ידיו תחילה היססו, מרגע לרגע הפכו נועזות ומצאו עצמן מלטפות ברוך את פניה של כריס.

וויל לא עזב את מיטתה של כריס באותו הלילה. היא נרדמה בזרועותיו למגע אצבעותיו המטיילות על ידיה הלוך ושוב. למחרת בבוקר כשפקחה את עיניה פגשו הן בשלו, עיניים חומות וגדולות שנצצו מאהבה.

כמובן ששאר חבריהם לא איחרו לגלות שהלילה האווירה התחממה בחדר האורחים. אוליבר היה הראשון להבין שמשהו קרה ביניהם ברגע שפקח את עיניו בבוקר למחרת ומצא את מיטתו של וויל ריקה כמו שהייתה כשנרדם. כשוויל וכריס ישבו בשולחן האוכל עם חיוכים מאוזן לאוזן כעס בער באוליבר, ניצת על ידי תחושת הבגידה והתלבה משחזור השיחות של השניים על כריס.
זה שבעבר היה חברו היחיד כעת אויב שהעלה בו תחושת גועל, אך אוליבר נאלץ ללבוש חיוך מעושה במשך כל אותה החופשה שמיצה מזמן, רק כדי לא לפגוע בזו שבאמת חשובה לו- כריס.
אז אוליבר שתק, ונאבק עד סוף החופשה לבלוע את הצפרדע הענקית הזו.
לפחות הם לא התנשקו מולו.

חופשת חג המולד תמה ובצער רב, כריס מצאה את עצמה נשאבת חזרה לתוך המערכת הצפופה של בית הספר. למרות זאת, ימי החורף כבר לא נראו כה אפורים בעיניה.
על אף שהשמש כלל לא האירה מבעד לעננים, ליוותה את הנערה תחושה חמימה במיוחד במשך השבוע. למשמרות האחרונות בבית הקפה אטלנטיס היא הגיעה בחיוך גדול, דבר שמצא חן בעיניי קלאוד והלקוחות ששירתה. עד כמה שזה נראה בלתי אפשרי, החיוך גדל אף יותר כשוויל נכנס והתיישב כמו אחד מהלקוחות הרגילים. הוא הרבה לשעשע אותה במהלך המשמרת, ולהאזין מרותק לחוויותיה מאותו היום בהפסקות הקצרות.

ליל אמש נחתם בשיחה טלפונית בין השניים. כל אחד שכב על מיטתו שלו והביט על התקרה בחיוך חולמני. לעיתים נהנה וויל להאזין לקולה של כריס, לעיתים סיפר גם הוא מה שעל ליבו, ובזמן הנותר היו שותקים ונהנים מקרבה לא קרבה.

היום, יום שלישי, כריס נשארה במיטתה ולא קמה ללימודים. בשונה ממה שהייתה עושה בדרך כלל, היא לא הודיעה לאף אחד מחבריה על כך, גם לא לוויל. צריבה מוכרת הקיצה אותה משנתה ועינתה אותה עד שנכנעה. היום היא התכוונה להישאר בבית ולנוח, אולי לקחת כמה משככי כאבים כדי לנסות ולהקל על הכאב.
עברה בראשה המחשבה שאולי הטלוויזיה תסיח את תשומת ליבה מהכאב, אך חלפה מהר כמעט כמו הכתוביות על המסך. מי יכול לנסות לשכוח מכאב כלשהו כשאלו החדשות?

רגליה הובילו אותה מחוץ לשמיכה החמימה ואל מול המראה, רק כדי להציץ ולבחון שוב את הסימן על גבה. כריס נשמרה מלגעת בו ביד חשופה עוד מהיום בו הופיע, ושוב חשבה על איך הופיע משום מקום, ושהכאב שגרם לה לא דומה לאף כאב אחר שחשה מעודה.

הפלאפון שלה צלצל, ושמו של וויל הופיע על המסך. זו לא הייתה הפתעה, היה ברור לכריס שהוא עומד להתקשר במוקדם או במאוחר כדי לברר אם הכל בסדר. בכל זאת, היא לא נהגה להחסיר סתם כך מהלימודים.

ללא היסוס היא ענתה, ולקחה בחשבון שתאלץ להמציא תירוץ או שניים... אבל עצם התענוג בלשמוע את קולו פיתה אותה.

"כריס?"

"היי," היא חייכה לעצמה.

"הכל בסדר? לא ראיתי אותך בבית הספר היום, גם לא אוליבר או הבנות... את מרגישה טוב?" הוא שאל עם דאגה ברורה בקולו.

"החלטתי להישאר בבית היום. אל תדאג, לא קרה כלום, אני חושבת שרק התקררתי קצת, זה הכל... מה איתך?"
היא האזינה בהערצה לאנחת ההקלה מפיו של וויל, וליבה נעטף הרגשה חמימה למשמע דאגתו.

"אני בסדר, היה לי יום ארוך בבית הספר אבל כבר הגעתי הביתה. ואת? מה עשית היום?"

"לא הרבה, ישנתי רוב הזמן," כריס המשיכה לשקר, ליבה התכווץ עם כל מילה נוספת. ולרגע אחד, בלי להקדיש לכך תשומת לב רבה כל כך, אצבעותיה נשלחו באיטיות אל גבה, בין הכתף הימנית למרכזו, ומיששו מן פציעה צורבת.

הלחץ של אצבעותיה היה עדין כל כך עד שבקושי הצליחה להרגיש אותו בעצמה, אך למרות זאת שריפה עזה תקפה את גופה. כריס השתתקה וקפאה במקומה, כפופה, צורחת ללא קול אל חדרה ומתפללת שייגמר. מילותיו של וויל נבלעו בפלאפון, ולמרבה צערו הוא לא ידע שמשהו לא בסדר והמשיך לדבר.

הכאב היה מייסר... עד כדי כך שלרגע אחד כריס האמינה שהיא משותקת לגמרי עד סוף ימיה.

"כריס?כריסטי, את שם?" 

***

אני אשמח שתגיבו כמו תמיד, גם הקוראים החדשים, אני נהנית לראות את התגובות שלכם ❤️