Behind My Shadows \\ Hebrew

את ואני - חלק ב'+ג'

אש התלקחה ועוד סיגריה ניצתה, השלישית מאז שחזרו וויל וחבריו לביתו של אוליבר, והוא אינו מסוגל להכיל עצב עמוק כל כך. הפגישה עם כריס בחדרה חשפה לו נערה שלא חשב שיראה מעולם- כחושה ורזה ועצמותיה בלטו, עיניה היו שקועות וחשוכות כליל ללא ירח. שפתיה הסדוקות מזמן יבשו מרוב דמעות ששטפו אותן במשך כל אותם ימי היי רוידס, ושיערה היה סבוך כאילו לא נפגש עם מרכך מאז התאשפזה שם.

כל שהיה ידוע לו הוא שאהובתו נעלמה, ושאולי היא בכלל לא אוהבת אותו יותר.

הוא לא דמיין את כריס בביתה, פורצת בבכי מר אל תוך ידיה על רצפת חדרה המלאה אבק ובגדים קרועים, ובטח שלא העלה בדעתו שבדיוק כמוהו- גם היא בדיוק נזכרה בלילה האחרון שלהם יחד בביתה; איך שכבו מחובקים כאילו נשיקה בודדה תבטל את כל צרותיהם ותציל אותה מהיי רוידס, איך הבטיחו זה לזו שלא משנה מה יקרה אהבתם לא תכבה. כל כך הרבה תקווה מילאה אותם באותו הלילה, מספיק לחודש שלם עד לפגישתם בהיי רוידס ולהתפרצותה המפחידה של כריס עליו.

רק באותו היום וויל הבין- היי רוידס הוא באמת מקומה, והיא זקוקה לו.

'אולי כשתבריא' וויל חשב. אולי כשכריס תיקח את התרופות ותירפא הם יוכלו להיות ביחד, כי למרות הכל הוא האמין שגם היא רוצה שיחזרו.

בינתיים הוא חיכה, עוד קופסה של מרלבורו מתקרבת לסופה והפלאפון תמיד נמצא לידו למקרה וימצאו את כריס.

"אני דואג לו, זו כבר השלישית מאז שהגענו," אוליבר דיבר בשקט אל אמה. שניהם ישבו בסלון ביתו והתבוננו על וויל המעשן בחצר הבית כאילו היה מעניין יותר מהטלוויזיה שדלקה מולם.

"אתה חושב שהוא חושד במשהו?" אמה תהתה.

"אני לא חושב. הוא שאל אותי אם היי רוידס יצרו איתנו קשר... הוא חושב שהם לקחו אותה בחזרה ולא הודיעו לאף אחד."

כמו וויל, גם אוליבר היה עסוק בתהיותיו שלו. האם כריס הגיעה בשלום אל ליאן? האם זו תקשיב לו ותעזור לה מבלי לפקפק יותר מידי?

אוליבר ידע שבבוא הזמן הוא יאלץ לשתף את חבריו בתופעה שצדה את חברתו... אבל עכשיו זה לא הזמן, הכל סוער מידי.

"שמעת משהו מליאן?" אמה שוב שאלה.

"עדיין לא, אבל אני חושב שהגיע הזמן לבדוק," אוליבר שלף את הפלאפון שלו מכיסו והתכונן לחייג.

"אל," עצרה אותו אמה, "אולי כדאי שתיסע לשם ותדבר איתה, אנחנו לא יודעים אם היא תשתף פעולה כשתראה את כריס," הציעה.

כמו תמיד- אמה צדקה. ליאן אמנם רגישה יותר כלפי כריס מאשר וויל, אך לא פחות ישרה ממנו... אין לדעת מה תעשה כשתראה את כריס בביתה.

אוליבר שלח מבט אחרון לחברו שבגן. הוא ישב תחת הסככה על אחד הכיסאות שניצלו מהגשם וצפה בו שוטף את הרחובות. על אף שגבו היה מופנה אל השניים, אוליבר היה בטוח שראה את ידו עולה למחות כמה דמעות.