Behind My Shadows \\ Hebrew

המאבק שלי (פרק שלם)

"כתם לידה?!"

"כן... אני מניח ששכחתי לציין זאת," ארת'ור גירד בעורפו במבוכה.

"זה פרט משמעותי מאוד ששכחת לציין, ארת'ור!" אוליבר כעס. הוא הגיע טעון ומלא שאלות בעקבות פגישתו עם כריס. ארת'ור הזקן אמנם לא נבהל מתקיפותו של הנער, אבל חש את אותות גילו המופלג מקשים על זכרונו.

"על אף שאני כן זוכר שאמרתי משהו דומה," הזקן גירד בשיערו הדליל וסידר את משקפיו. רגשות אשמה מעטים גרמו לו לנסות ולשחזר את הביקור הקודם של אוליבר בחדרו.

"אמרת ש 'מתנות לא מחזירים לשולח', זה הכל!"

"זהו! בדיוק!" ארת'ור חייך וקיפץ במקומו כשנזכר.

"אבל זה לא אומר דבר!"

"זה אומר הכול, ילדי!" עדיין מאושר מידי ביחס למצב הנוכחי, ארת'ור ציפה מאוליבר להבין את כל מה שנראה בעיניו כהבנה בסיסית.

"חשבתי שהתכוונת שהנזק הנפשי יישאר, לא שכריס תהפוך להיות כמוהו!" זעק אוליבר, וצנח על כיסא העץ בתסכול. את הרעיון מאחורי הסימן הצרוב הוא הצליח לגבש ברובו- הוכחה ברורה לקיום סאליבן בגופה של כריס. אבל כשהראה את תמונת הכתם המוזר על ידה לארת'ור, אוליבר לא העלה בדעתו שהתשובה תהיה מזעזעת כל כך- זהו כתם לידה, ולא של כריס.

שמחתו המטורפת של ארת'ור דעכה. הוא שינע את כיסא הגלגלים שלו כך שישב מול אוליבר והמתין שזה ירים את ראשו מבין ידיו, אבל אוליבר לקח את כל הזמן שהיה זקוק לו. הוא הרגיש שבור ובודד במערכה, מלבד ארת'ור אין אדם שיוכל לספר לו על כך, גם לא כריס עצמה. כאשר הרים את ראשו אל ארת'ור פניו אדמו, ועל לחייו רטיבות שהסגירה את הדמעות שמחה. "למה זה קרה?" שאל וקולו נשבר.

ארת'ור בלע את רוקו, בשורה קשה בפיו. "כל ציידי האדם נוהגים כך... בעבר היו בעלי גוף משלהם, בהווה הם לא יותר מציידי נשמות עירומים הזקוקים לגוף... ואיזה גוף טוב יותר מזה שהיה להם?"

אוליבר נאנח בכבדות. "והסימן?"

"הסימן שחורטים הוא רק ההתחלה, לא משהו שהתנוסס על גופם בעבר אלא מעין שלט 'כאן גרים' על גוף קורבנם.-" "זה דבר חולני לומר," אוליבר סינן בבוז.

"שלא תשכח, ילד, 20 חודשים ארוכים הטפיל הזה חי בתוכי!" הזכיר לו ארת'ור, ואוליבר נאלץ לשתוק. כקורבן לצייד שהקריב את רגליו שלו כדי להיפתר מהפרזיט, זכותו להשתמש בביטויים חריפים ככל שירצה.

ארת'ור הניח לנער לשתוק לכמה רגעים לפני שהמשיך; "הדברים האלו לוקחים כמה חודשים עד שהצייד מתרגל לגוף בו הוא נמצא. הסימן על ידה של חברתך הוא אכן כתם לידה, אלא שהיא לא מזהה אותו... משמע הוא שייך לצייד."

בינתיים אוליבר נשך את אצבעותיו בחרדה, רגלו תופפה על רצפת החדר והוא גילה חוסר שקט. נשמע שהשיחה הזו מתקדמת לכיוון לא טוב. "אז זה הכל? הסימן וכתמים על הגוף?" ביקש לוודא.