Behind My Shadows \\ Hebrew

לב פועם- חלק א'

כריס כיווצה את עיניה בכאב. מאופקת אך סובלת, היא נשכה את לשונה עד זוב דם כדי למנוע מעצמה לצרוח. היא הביטה שוב אל הראי בתפילה שדמיינה את הסימן הזה, על אף שכאב כמו זה אי אפשר לדמיין.

את הסימן כולו כריס לא הצליחה לראות, אבל גם החלק הקטן שהצליחה הספיק לה כדי לדעת בוודאות שהוא לא נראה כמו פציעה נורמטיבית, או דומה למשהו שיצא לה לראות אי פעם.

כריס מתחה את ידה אחורנית כדי למשש בעדינות, אולם כשאצבעה רק נגעה קלות בפצע, היא נכוותה. יללת כאב נפלטה מפיה והיא הביטה בחרדה על הכוויה באצבעה.

"זו בדיחה גרועה!" היא מיררה כשנכנעה לדמעותיה, ולא החליטה איזה כאב סוריאליסטי יותר; האצבע שלה, שכרגע נכוותה מפצע שמשום מקום הופיע על גבה, או אותו הפצע עצמו שגרם לה להרגיש כאילו בשרה החי נצלה בלהבות.

שקועה כל כך בתדהמה ובכאב, כריס כלל לא שמה לב שחבריה קוראים לה לאכול כבר מספר דקות והיא לא מגיבה לקריאותיהם. וויל, בדומה לשאר כבר החל לדאוג, והתנדב לבדוק אם הכל בסדר.

"כריס, את פה? כולם מחכים לך לאכ- הו שיט!" הוא מיהר לסגור את הדלת כשכריס פלטה צווחת בהלה וכיסתה את עצמה עם חולצתה.

"אני מצטער! לא ידעתי שאת לא לבושה!" נבוך וסמוק מבושה, וויל צעק מחוץ לחדרה בזמן שמיהרה להתלבש חזרה.

"זה בסדר, אתה יכול להיכנס עכשיו!" קראה, וכשוויל נכנס פנימה בצעדים קטנים הוא גירד בעורפו בבושה.

"מצטער... רק רציתי... רציתי לבדוק מה שלומך, כולם מחכים לך לאכול."
מבטו המושפל ממבוכה מנע ממנו להבחין בעיניה האדומות ובסימני הדמעות ששטפו את לחייה. טוב שכך, כריס חשבה לעצמה, כי את דאגתו היא הכירה היטב, וידעה שאם יראה אותה כך השאלות לא יפסקו.

ברגע שצעדה לאזור הסלון ופינת האוכל, כריס פגשה ארבעה זוגות עיניים גדולות ורעבות ונראה שסבלנות חבריה עמדה לפקוע, כי הם התנפלו על הצלחות עוד לפני שישבנה פגש את הכיסא. היא העבירה מבט חטוף על כל אחד מחבריה שאכלו בתאבון רב. בניגוד אליהם, התיאבון שלה נעלם כמעט לגמרי כשהפצע החרוט על גבה שוב צרב בחוזקה, והיא נשכה את שפתה ונעלה את שריריה. זה הרגיש כמו כוויה טרייה, כאילו ברזל חורך את עורה פעם בכמה דקות. אף אחד מחבריה לא שם לב לעיוותי הכאב על פניה או לפעמים הרבות בהן שפשפה את גבה מעל לחולצתה- כי עדיין פחדה לגעת באותו האזור ביד חשופה פן תיכווה שוב.
אף אחד לא שם לב- מלבד אותו האחד שתמיד שם לב, רגשותיו גברו עליו והוא לא הוריד את עיניו מכריס.

וויל הביט בצער על האוכל בצלחתו כשרגשות אשם על פציעתה מאתמול הטרידו אותו שוב. למרות זאת, הוא העדיף לשתוק למשך הארוחה.

הבאה בתור שהרגישה באנרגיה המשונה בשולחן הייתה אמה.

"כריס, הכל בסדר?" שאלה, ובכך הסבה את תשומת ליבם של שאר יושבי השולחן אל כריס ואל צלחתה הריקה על אף כל הטוב המונח על השולחן.