Behind My Shadows \\ Hebrew

היום האחרון באפריל- חלק ג'

פרק מטורף, ארוך מאווווודד ועמוס רגשית. תחזיקו חזק.

"כריסטי..." וויל ממלמל אל תוך שפתיה. "אסור לנו...-"

"להתנשק?" היא התנתקה לכמה רגעים משפתיו, "מי הדביל שהכניס אותך לכאן אחרי חודש שלא התראינו וחשב לאסור עלינו לגעת אחד בשניה?" כרכה את ידיה סביב צווארו ופניה מרחק סנטימטרים בודדים משפתיו המפתות. הוא שתק והביט בה, תאווה בערה בעיניו. שתיקתו התירה לה לנשק אותו שוב והיא תפסה בפניו, חסרת סבלנות ורעבה לשפתיו.

נשימותיה הפכו כבדות בעקבות הנשיקה הסוערת ולפתע ריח משונה ומסריח התגנב לאפה. כריס התנתקה כמעט בכוח משפתיו של וויל, אחר כך הציבה את ידיה על חזהו כמחיצה ביניהם. הריח ידוע אבל לא נפוץ בקרבתה, שכן חבריה לא נהגו לעשן סיגריות.

"בבקשה תגיד לי שהריח נדבק אליך מבחוץ."
כתפיו של וויל נשמטו מטה והוא הסיט ממנה את מבטו בבושה.

"וויל?" לחשה כריס בקול שבור. פתאום נדלק בה ניצוץ של כעס מהול באכזבה.
"ממתי אתה מעשן?! חתיכת מטומטם! אני זורקת כל יום את התרופות שלי מהחלון כדי לא להכניס חרא לגוף שלי ואתה שואף אותו בכוח?! מה קרה לשכל שלך?!" היא דחפה אותו ממנה בסלידה והכתה בו באגרופיה. הריח הפך מסריח יותר בעקבות האמת.

"את זורקת את התרופות?!" שאל וויל בהלם.

"אל תסטה מהנושא! אני לא חולה ואתה תמיד נגעלת מסיגריות! מה קרה לך?!"
גם דלת הפלדה לא מנעה מצעקותיה להישמע במסדרונות בית החולים, וכנערה המאובחנת כחולה במאניה דפרסיה קשה, כריס לא התאמצה כל כך להסתיר את מצבי הרוח שלה בהיותם קיצוניים.

"אני איבדתי אותך, כריס! לעזאזל, החברה שלי מאושפזת כבר חודש במוסד לחולי נפש ואני מסכים לחלוטין עם כל הדעות שלה! אולי גם אני משוגע?!"

"זו לא סיבה טובה מספיק!"

"זו לא?!"

"לא!"

"אז מה את רוצה שאגיד לך?! אני אדם בודד, כריסטי! אבא שלי עזב את הבית, אימא שלי בקושי עוזבת את המרפאה, אוליבר ואמה טוחנים חפיסות קונדומים בלי סוף וליאן לא בדיוק החברה הכי טובה שלי!" הכעס ניצת גם אצלו, והשניים הרימו את קולם ככל שנמשכה השיחה.

"יש לך חברים אחרים חוץ מאיתנו! היית אדם בודד כל כך הרבה זמן לפני שהכרנו?!" הטיחה בו.

"חברים אחרים?! אני לא מסתובב עם אף אחד חוץ מכם כמעט שנה!"

"אז מה עם איידן או ריס?! הזכרת את השמות שלהם כמה פעמים ואני יודעת שאתם מדברים מדי פעם!" היא נופפה בידיה.

"את תשמחי לדעת, איידן עזב את העיר אחרי הכריסמס וריס קונה לי את הסיגריות!"

השקט שאחרי הסערה הם קראו לזה... לאחר חילופי דברים רועשים למדי, וויל וכריס לפתע השתתקו, רק התבוננו זה בעיניו של זה. השיחה הסוערת דעכה כשתחושות אכזבה כלפי עצמה החלו לתקוף את כריס. עם הימים היא איבדה את המוטיבציה להילחם כדי לראות את חבריה, ובמקום זה עסקה בשרבוטים במחברת הממוחזרת רוב ימיה ובשאר המשיכה לחלום על חומר חדש לכתיבה. היא לא באמת הסתפקה במכתבים שקיבלה פעם בכמה ימים.