Behind My Shadows \\ Hebrew

היום האחרון באפריל - חלק ד'

וויל לא הסיר את עיניו מהנערה לרגע אחד, לא כשעבר אותה כדי ללחוץ על הכפתור ליד מיטתה ולא כשיצא מהחדר עם שריקת הזמזם. לאף אחד מהם לא היה מושג מה פירוש הדבר לגבי הזוגיות שלהם... האם כך זה נגמר?

דלת הפלדה נטרקה בעוצמה, וכריס צנחה על מיטתה וסירקה את שיערה בידיה באופן אגרסיבי מזה האופייני לה. כשסיבכה את אצבעותיה בשיערה הן איימו לתלוש אותו מראשה ככל שנמשכו יבבותיה. היא בכתה בכאב ובחרטה, לא ברור האם על התנהגותה הפראית בנוכחות וויל, על תגובתו, על המחשבות הטורדניות שגם האחד שאהבה יותר מכל פנה נגדה... אולי כולן יחד.

לאט לאט כריס הרפתה את אחיזתה בשיער. אולי לא מאוחר מדי, היא חשבה, והטיחה בכוח את ידה בלחצן שמעל המיטה. היא התנשפה במהירות ורגלה תופפה בעצבנות על הרצפה.
כעבור כמה שניות דלת הפלדה נפתחה ובפתח עמד בדיוק האדם שקיוותה לראות.

"שאקיל, אתה חייב לעזור לי," היא זינקה לקראתו, ידיה רעדו ופניה היו שטופות דמעות. נראה שמבטו של שאקיל לא היה מופתע או מבולבל במיוחד, אלא עצוב יותר... כאילו ידע.

"אני כל כך מצטערת... ש-שאקיל, פגעתי בו... פגעתי בוויל."

"אני יודע... כריסטי," הודה בקול שקט וחיבק אותה חזק אל כרסו העבה. היא התייפחה, יללותיה שברו את ליבו אך לא היה דבר שיכל לעשות דבר מלבד לנחם וללטף את כתפיה בצער.

"רגע..." היא הרימה את ראשה וגבותיה התכווצו בבלבול, "מה זאת אומרת אתה יודע?"

"וויליאם ידע שהדלת נשארה פתוחה ללא הנעילה, אבל הוא לחץ על הזמזם כך שקיבלנו קריאה להגיע אלייך... הוא פגש אותי באמצע הדרך וביקש שאכנס לבדוק מה מצבך."

אור בוהק הופיע בעיניה, "הוא עדיין בבניין?" שאלה בתקווה, ושאקיל נאנח בכבדות.

"אני מצטער, כריס... הביקור שלו הסתיים," הוא ענה, תשובתו מלאה כאב לא פחות מהבכי שובר הלב של כריס.

"לא... לא, שאקיל..." כריס נדה בראשה, "אני מצטערת, לא התכוונתי לצעוק עליו!"

"מובן שלא התכוונת, כריסטי... את בן אדם טוב, את עדינה ואדיבה, אבל קשה לאחרים להכיר בצד הזה שלך אם את לא לוקחת את הכדורים," הסביר שאקיל ברוגע וליטף את שיערה.

"אני אקח אותם," הכריזה והרימה אליו את מבטה.
"אני מבטיחה, שאקיל, אני אקח אותם! אני לא אזרוק אותם יותר ואוכל את האוכל שלי! רק בבקשה- תגיד לוויל שיחזור ושאני מצטערת..." כריס מיררה בבכי.
"זו הפעם הראשונה שאני רואה מישהו מהחברים שלי אחרי חודש שלם ואין לי משפחה חוץ מהם, וויל הוא האדם הכי יקר לי... אסור שהוא ילך מבלי שאתנצל, שאקיל... בבקשה..."

תחנוניה של כריס קרעו את ליבו. שאקיל תמיד היה מודע לעובדה שהיה בין האחים המועדפים יותר בעיני המטופלים, ועם זאת שמר על הגבולות שהציב לו המקצוע... אבל זו כריס. כשהביט בה הוא ראה את בתו המתבגרת בוכה בין זרועותיו ומתחננת לחיזוק קטן מהקרובים אליה אחרי זמן כה רב שהייתה כלואה רחוק מהם...
הוא האחראי לביקורו הספונטני של וויל. בין אם יאפשר לו להיכנס שוב ובין אם לא, עונשו יהיה כבד בכל מקרה. אולי מוטב שיעניק לכריס הזדמנות אחרונה להיפרד, כמו שצריך.