Behind My Shadows \\ Hebrew

היום האחרון באפריל- חלק ב'

שאקיל עזב את החדר בטריקה עדינה יחסית של דלת הפלדה, וכריס שוב נעולה בחדר לבדה באותו האופן בו העבירה את החודש האחרון. בכמה צעדים כבדים כריס ניגשה אל שולחן הכתיבה הקטנטן שבחדרה, אותו אחד שעליו אכלה, כתבה במחברת הממוחזרת של בית החולים ופינתה ממנו את קערית הכדורים שהתחדשה מידי יום. המחברת חיכתה לה שם פתוחה יחד עם עט כדורי, כאילו המתינה להכיל את רגשותיה של כריס בין הדפים.

היא לא כתבה בה הרבה, אבל החליטה ביום שקיבלה אותה מה ייכתב בה; סיפורים, שירים, כולם מבוססים על אותם החלומות שחולמת מידי לילה. האחרון הוא סיפור מתואר לפרטי פרטים המגולל את עלילת חלומה האחרון ביער, והיא קראה אותו שוב כאילו לא הכירה אותו;

'זהו היער היפה ביותר שראיתי מעודי. עוצר נשימה ללא ספק, ירוק ומלבלב והאוויר הצח בו ממלא את ריאותיי אפילו בשנתי. נדמה שהסירנות המצמררות של לונדון מחלום התאונה הקבוע הפכו לציוצי הציפורים שלפתע אני נהנית לשמוע. אני במרכז קרחתו של היער ומרגישה מוגנת. השלווה שאני שואבת מהיער הופכת אותי שיכורה.

בחלומי השכיח יותר, הבזק מהיר שלא הספקתי לחוש בו הפריד בין רגעיי האחרונים עם אליס לבין סצנת המוות ההרואית שלה. רגע אחד אני נוהגת במכונית וחיוך גדול שלא חייכתי מאז פרוס על פניי, ובאחר אני צופה באותה המכונית עולה בלהבות. באותו ההבזק נשימתי נעתקת כשהיער המרהיב הזה הופך מושחת, אימתני, מת כמו אליס.

העצים עירומים ופוצעים, קבורים תחת אדמה סדוקה וצמאה. לא דשא ירוק או פריחה נגלים אליי ואף ציוץ ציפורים לא נשמע לאוזניי, רק רוח ששריקתה כועסת.

מאחורי סבך העצים נגלה אליי האיש הזה, אותו האחד המצולק בעינו השמאלית. 'מוות' בחרתי לקרוא לו, על אף שאני בטוחה שהמוות נראה מפחיד הרבה פחות. כתמיד הוא נראה מאיים ונסתר, חיוכו מבחיל כשל דריידן קול, עורו רענן וצעיר ולבן כרוח רפאים. הוא אף פעם לא מחליף את בגדיו השחורים ולמרות זאת תמיד הבריקו, לעולם לא מרים את מבטו סנטימטר מעלה. עיניו השחורות צמררו אותי, אך לא יותר מצלקתו המכוערת.
חיוכו גורם לי לתהות האם הוא זה שכילה את היער, האם אין זו מקריות שהוא מופיע בכל פעם שמשהו רע קורה.

ברגעים הראשונים שנולד בי האומץ לרדוף אחריו הוא מהר להיעלם ואני מודה על שהתעוררתי משנתי מיד לאחר מכן, נגאלת מלהירקב בקרחת היער.

המחשבות על אותו הגבר צצו דווקא אחרי החלום. אני כותבת את חלומותיי בעקביות מאז הגעתי להיי רוידס ובלילות קוראת אותם כמו ספר מרתק. שלושה חלומות עיקריים כדי להיאחז בהם, רק לאחד מהם אוכל לקרוא זיכרון. ומאותם הדפים בכתב ידי נדלקה לי הנורה- מדוע הוא מופיע רק בחלום אחד?

אתה הבשורה הרעה שלי, אדון מצולק, שחור העיניים, לא פספסת הזדמנות לחייך חיוך מרושע מולי כשהכל סביבי חרב. את ההרס שלכאורה גרמתי איני זוכרת, אולם את אכזריות חיוכך לא אשכח.
חייך כשאני טובעת וצורחת אל תוך המים, עמוד מבלי להזיז שריר כשגופת סבתי נעטפת תחת סדין שחור...