Behind My Shadows \\ Hebrew

סאליבן - פרק מלא

אוליבר התהלך בכבדות ברחבת העפר. רגליו כואבות ועיניו חצי עצומות, תוצאה של לילות ארוכים שישן לסירוגין. הוא שנא את הבניין המפואר מולו, שנא להיזכר בפעם הראשונה שביקר בו ובנערה חסרת האונים שנשארה שם אחרי שהלך.

הוא נעצר, עיניו נתקעו על מגדל השעון במרכז הבניין. באוזניו התנגנו צלצולי הפעמונים שבישרו על חצות היום. אז הוא המשיך ללכת, נכנס בדלת הפלדה הרחבה כדי למצוא את עצמו באותו מסדרון הלובי.

הוא נעצר מול דלפק הקבלה.
"ומי אדוני?" שאל האח העומד מולו.

"אוליבר ריד. אני פה בשביל סילבן ארת'ור," ספק שאל, ספק ביקש. האח אדיש כמוהו, הנהן ללא מילה נוספת ונטש את הדלפק. אוליבר עקב אחריו, שניהם עלו במסדרונות בית החולים קומה אחר קומה לכיוון חדרו של ארת'ור, כשהקומה השלישית היא יעדם. נדמה שחדר המדרגות לא נגמר ומפתיע שהאח העגלגל עלה את כל המדרגות, אפילו די משעשע.

האח נקש פעמיים לפני שפתח את הדלת עד לחריץ קטנטן.

"ארת'ור!" הוא קרא, "יש לך אורח, התנהג בהתאם."

אחר כך הוא פתח את הדלת לכל רוחבה וזז הצידה, חשף מאחריו את אוליבר ואפשר לו להיכנס. ארת'ור לא הופתע לראות דווקא אותו, הרי לכל אורך שהותו בהיי רוידס הוא לא זכה למבקרים, אוליבר היה היחיד, ולולא התקרית שבועיים וחצי לפני כן במסדרון הלובי עם כריס- גם אוליבר לא היה.

בדומה לבית החולים, ארת'ור נראה מוזנח למדי; הוא אדם מבוגר, השנים בבירור לא פסחו עליו, משקפיו הגדולות נתלו על אפו ובכל כמה שניות הוא ליקק את ידו והעביר אותה בשיערו הלבן והדליל, אולי בניסיון לסדר אותו. את מחית הבננה שהייתה מונחת על שולחנו מבעוד מועד הוא אכל ברעבתנות, אפילו במעט קנאות, כמעט בצורה לא אנושית וללא סכו"ם. אפשר היה לחשוב שמרעיבים את המטופלים במקום- בגדיו היו מוכתמים ומלוכלכים מהאוכל שאכל, אולם לא נראה שהיה לו אכפת.

כשהבחין באוליבר עומד בכניסה לחדרו הוא נטש את הצלחת, וחייך חיוך עקום וחסר שיניים. "ריד!" קרא בשמחה, ותמרן את כיסא הגלגלים שלו רחוק מהשולחן.

"שב, ילדי. חיכיתי שתחזור," הוסיף כשהצביע עם ידו על כיסא העץ של שולחנו. אוליבר עשה כדבריו והתיישב מולו, לרגע לא הפסיק לבחון את הזקן.

"אתה יכול ללכת, קינגסלי," ארת'ור פנה אל האח ושילח אותו משם בתנועת נפנוף מלגלגת. כשהדלת נטרקה הוא פנה חזרה אל אוליבר, העביר שוב את ידו בשיער וסידר את משקפיו.

"עברו כמה ימים טובים מאז ביקרת פה," ציין.

"הייתי צריך לחשוב קצת... זה יותר מידי לעכל," בדומה לזקן המשוגע אוליבר העביר את ידו בשיערו ופרע אותו, מנהג שאימץ לעצמו בשעת לחץ.
הוא ביקר בהיי רוידס פעם נוספת מאז אשפוזה של כריס, ולה לא היה מושג על כך. אותו האיש הקשיש שניסה לתקוף אותה סיקרן את אוליבר, ובמשך שבוע המקרה הדהד במוחו ולא נתן לו מנוח. הוא ידע שעליו למצוא את אותו האדם ולברר מדוע אמר מה שאמר, משוגע ככל שיהיה.
אחרי הפגישה הראשונה, אוליבר היה בטוח שמדובר במטורף, אולם נותר סקרן.