כיבוי אורות (פרק שלם)

167 22 6
                                    


שעת כיבוי האורות בהיי רוידס, ודיק הדקיק מסייר בין חדרי בית החולים כהרגלו. הוא נהג לברך את החולים בברכת לילה טוב לפני שכיבה את המתג המרכזי של אותה הקומה, משם ממשיך אל הקומה מעליה וחוזר חלילה. כבר שעות ארוכות כריסטיאן עוקבת אחרי כל שינוי של המחוגים בשעון הקיר שלה. בדומה לשאר ימיה בהיי רוידס- היא ציפתה לשעת כיבוי האורות בכיליון עיניים, אלא שהלילה ישנה סיבה מוצדקת לכך. לא נעל בית אחת ורודה ובודדה מסתתרת מתחת למיטתה, אלא שתיים. את בת הזוג של אותה הנעל כריסטיאן גילתה בתוך הקופסה הלבנה שקיבלה מאוליבר מוקדם יותר באותו היום, והיא כבר ידעה מה לעשות איתה.

כריסטיאן המתינה שוכבת במיטתה לבואו של דיק, ולמשמע הקודן על דלתה שפתיה התעקלו לחיוך קטן ומרוצה. עם הזמזום הצורם דלת הפלדה חשפה את העובד הצנום, והוא שלח אל הנערה חיוך החושף שיניים עם ברזלים של ילד בכיתה י'.

"לילה טוב, כריסטיאן."

"תודה, דיקסון. לילה טוב," השיבה לו ברכה. דיק סגר אחריו את הדלת, טריקתה תמיד נשמעה גסה.
כריסטיאן הסתכלה אל השעון התלוי ונשכה את שפתה. 5 דקות אחרי השעה עשר, ופירוש הדבר שרק בעוד כמה שניות דיק יכבה גם את שקע הקומה שלה והמסדרונות יתרוקנו מעובדי בית החולים. עיניה לא סרו ממחוג השניות, ובכל תקתוק ליבה הלם מהר יותר... ופתאום, חשכה.

אורות הרחוב במגרש העפר של היי רוידס הגיעו עד לקומה האחרונה ומבעד לחלון הקיפ בחדרה, אמנם מעטים ועמומים אך היא לא הזדקקה ליותר מכך. מלבדם כמובן מאירה מנורת השקע לצד שולחן הכתיבה, אבל לא לזמן רב.

כריסטיאן התיישבה ושלחה את רגליה לנוח על הרצפה. המיטה הישנה חורקת עם כל תנועה אך זה לא מדאיג את כריסטיאן, היא מודעת היטב ליתרון של דלת הפלדה ברגעים אלו. היא מתיישבת על הרצפה ומושכת את שתי הנעליים החוצה, מניחה אותן על השולחן ונעמדת כדי לנתק את מנורת השקע.

את הסדינים, הכרית והשמיכה העבה כריס זרקה לקצה השני של חדרה. אימה מזוקקת מלווה אותה בכל פעולה, שמא תיתפס או אחד האחים שבמקרה יסתובב באזור ישמע אותה. מפחיד אף יותר יהיה אם הם יגלו על נעלי הבית, יחרימו אותן, אולי אפילו יבינו את הרמז בפתק של אמיליה ויפתחו אותן. היא עדיין אובדת עצות בנוגע לרעיון המסתתר מאחוריהן, או בתוכן, ועל אף כל זאת היא נחושה לשמור עליהן כאילו חייה תלויים בכך. טרם היא יודעת, מחשבותיה לא רחוקות כל כך מהמציאות...

היא הרימה את אחורי מיטת העץ, ומתחת לרגלה הניחה את מנורת השקע עשוית הפלסטיק. נשימה עמוקה אחרונה והנה כריס פשוט מנתקת את ידיה האוחזות במיטה כדי לרסק את המנורה. רעש חבטה מצלצל נשמע ובו בזמן נגינת גריסה. רצפת החדר נשטפה ברסיסים, חלקם גסים יותר של פלסטיק ואחרים קטנים ומסוכנים מזכוכית הנורה. עכשיו כריס מבועתת לחלוטין, הרעש האיום שנגרר מנפילת המיטה עלול לסחוף חלק מהעובדים אליה כדי לברר מה קרה, ואין שום סיכוי שתספיק להסתיר את כל השברים עד שיגיעו.

Behind My Shadows \\ HebrewWhere stories live. Discover now