Behind My Shadows \\ Hebrew

אוליבר ריד

היא נטלה את אותה התמונה מהשידה הצמודה למיטתה וחיבקה אותה קרוב לחיקה בדמעות. 'אני מתגעגעת' היא כתבה בעט שחור ודק בתחתית התמונה, שבוע אחרי התאונה. וכמו בכל פעם שהביטה בתמונה, היא ליטפה עם אצבעה את הכיתוב מעל הזכוכית, ובקול שבור לחשה: "אני מתגעגעת...".

כריס הביטה בשעון הדיגיטלי על השידה ונאנחה. בעוד ארבע שעות היא תצטרך לקום מחדש ליום לימודים, ולהעמיד פנים שהלילה לא היה. היא העמידה את התמונה חזרה במקומה, צנחה על הכרית והתעטפה בשמיכה, בתקווה לזכות בשינה קצרה.

שעות בודדות לאחר מכן השעון צלצל. באנחה כבדה כריס נזכרה בלילה הלא קל שעברה, וכמה קשה היה לה להירדם שוב אחרי שקמה מבוהלת.

כריס התיישבה על קצה מיטתה, החליקה את כפות רגליה הקפואות אל נעלי הבית ושלפה מן הארון מגבת חדשה בדרך לחדר האמבטיה. את גופה דאגה לקרצף היטב, כאילו שהסבון יכל לשטוף ממנה את כל הצרות והמחשבות שלא נותנות לה מנוח.

אחרי שסיימה להתלבש הברישה את שיערה השטני לגלים רכים והניחה לו ליפול על כתפיה בטבעיות. אליס תמיד אהבה לסרק לה אותו, ולמלמל כמה מילות קנאה על כמה זהוב ורך הוא לעומת שיערה האפור.

אחרי שדאגה ללבוש מעיל וכפפות, כריס בחנה את גופה בפעם האחרונה במראה ליד דלת החדר. היא תמיד הייתה נזכרת באליס בכל פעם שהתבוננה מקרוב בעיניה. 'עיני קריסטל,' היא הייתה קוראת להן, ואז נושקת אל אפה הסולד של נכדתה. עיניי איילה, גדולות ומוארות, צבען כצבע יהלום בוהק. גווני אפור ותכלת צלול ומעט סגול התערבבו בעיניה, וחום וירוק סביב אישוניה. צבען לא היה טבעי, אך היה זה לא יותר מצבע מיוחד.

במבט אחרון, כריס סרקה את הבית לפני שיצאה ממנו. הוא היה שקט לה מדי. חסרו בו קולות צחוק ושמחה שפעם הדהדו בין קירותיו עד שעות מאוחרות. חסרו לה הנזיפות והעצות של סבתה, הריח שליווה כל סעודת חג... חסרה לה חברת נפש לשתף בקשייה, והתמיכה בכל פעם שמעדה...

חסרונו של סבה צ'רלי היה משהו שכריס כבר התרגלה אליו. הוא היה דמות האב שהייתה זקוקה לה, ומאז שנפטר הותיר חלל גדול בליבן של הבנות שלא נרפא במשך כל אותן השנים, אך לאבד את אליס היה גרוע יותר, קשה יותר.

היו פעמים שכריס יכלה לשמוע את קולה של אליס. היא יכלה לראות אותה יושבת על כיסא הנדנדה שצ'רלי גילף וקוראת את העיתון היומי, או עומדת ומבשלת את המרק שאהבה כשהייתה חולה... לפעמים אף יכלה לשמוע אותה מנחמת ואומרת שהיא עדיין איתה ותמיד תישאר.

כריס הגיעה לבית הספר אחרי נסיעה שהרגישה כמו נצח וכללה שתי רכבות תחתיות ואוטובוס, זהו עונשה על שיצאה מאוחר בדיוק בשעות הפקקים של הבוקר. בדרך לכיתתה הצלצול כבר נשמע, ותלמידים החלו לרוץ ברחבי המסדרונות.