Behind My Shadows \\ Hebrew

לב פועם- חלק ב'

נדמה כי חששותיו של אוליבר נבלעו באווירת הצחוק, והוא מצא את עצמו נהנה אחרי הכל, בעיקר בחברתה של אמה. לעומת השלושה, האווירה בבית הנופש- היכן שנשארו וויל וכריס, לא הייתה שמחה כל כך.

***

אחרי שהשאר יצאו, כריס הביטה בתשישות על ערמת הכלים שנותרה על השולחן ונאנחה טרם הכריחה את עצמה לשטוף אותם.

"את לא יכולה לאמץ את עצמך יותר מידי," וויל דיבר מיד, "אני אנקה פה, לכי תנוחי," ביקש בקול רך ודאגה נשקפה מעיניו.

"זה בסדר, אני אעזור לך. קיבלתי די והותר עזרה מכולכם ביומיים האחרונים, זה המעט שאוכל לעשות," היא התעקשה, אך וויל לא נכנע. הוא עבד מהר ככל שיכל כדי שכריס תעשה כמה שפחות.
תוך כדי שפינו את השולחן, וויל לא הסיר את עיניו מכריס ולו לשנייה בודדה. הוא בחן כל תנועה קלה, כל תו בפניה שהתעוות בכאב, וכל ניסיון כושל של כריס להחביא את סבלה.

"עדיין כואב לך, נכון?" עיניו של וויל, מלאות בעצב, הביטו על הידיים הקטנות שניגבו את הכלים בתנועות זהירות בשעה שהוא רחץ עוד כמה מהם, ובכל רגע הוא התבייש במה שגרם לחברתו.

כריס חדלה מפעולותיה, כתפיה נשמטו מטה כשהבחינה בעצבות המענה את וויל.

"וויל, אני בסדר! תאמין לי, מה שקרה אתמול לא היה באשמתך. אני איבדתי ריכוז ונפלתי, זה הכל! חוץ מזה, כבר לא כואב לי."

"זה לא נכון," מהר לפסול את טענתה, וכמוה נטש את הכלים בצד.
"ראיתי אותך מתפתלת מכאבים במשך כל הארוחה. ראיתי איך ניסית להסתיר את זה מכולנו והתחמקת בתשובות קצרות כשאמה העלתה את הנושא... תראי, אנחנו שנינו לבד בבית, אוליבר והבנות כבר הספיקו להתרחק ואני בטוח שלא יחזרו בזמן הקרוב. את יכולה לספר, לפחות לי, מה קורה?"

ידה של כריס עלתה לפיה והיא כססה בעצבנות את ציפורניה. היא תהתה האם כדאי שתחשוף בפניו את הפצע המשורטט שעדיין לא פענחה בעצמה, אולם איתות של צריבה באותו המקום הרתיע אותה.
לבסוף רק נאנחה והשיבה, "האמת היא, וויל, גם אני הייתי שמחה לדעת מה קורה."

"מה זאת אומרת?" שאל וויל בדאגה, אך לא זכה לקבל תשובה מכריס. היא רק המשיכה לכסוס את ציפורניה ובהתה ברצפה בריקנות.

"ראיתי אותך אתמול בלילה... היית בסדר, נראית בסדר, כאילו שהכאב כמעט עבר. אבל היום- מאז הרגע שקמת את לא מפסיקה להתפתל מכאבים. אנחנו צריכים לחזור לרופא? אולי כדאי שיבדקו את זה שוב-" "לא!" כריס מיהרה לקטוע את קולו חסר האונים של וויל. היא סירבה לדמיין מה יקרה ברגע שרופא יבחין בסימן שעל גבה.

"לא... אני בסדר. אני פשוט חושבת שישנתי בתנוחה לא נכונה, אולי נתפס לי שריר."

"אז לכי לנוח, אני אסיים לנקות כאן."