ערב חג המולד- חלק ב׳

526 75 3
                                    

זו הייתה תחילתה של חופשה שעתידה להיות מושלמת- כשסיימו להעמיס את כל הציוד והאוכל החמישה עלו אל הרכב- וויל הנהג ביקש פרטנר עירני לשיחה שישב לידו וכריס התנדבה. אוליבר התעקש לשבת ליד החלון ואמה כמובן לא תפספס הזדמנות לשבת לידו, וליאן הייתה מרוצה מהמקום שנשאר לה.

נסיעה ארוכה לפניהם, לא פחות מ-8 שעות עד לגררדמר שבצרפת ואז תחל החופשה המיוחלת.

***

בחצי השעה הראשונה של הנסיעה ההתרגשות ברכב הייתה בשיאה- ארבעה מהחברים שוחחו וצחקו, והאחרונה כרגיל הפליגה בימת מחשבותיה.

כריס תלתה את עיניה בנוף המרצד שהציג את בוקר חג המולד כפי שתמיד היה ונשאר; ילדים שיחקו בחוץ, נלהבים מהשלג שעדיין ירד מאז שעות הבוקר המוקדמות. כולם היו עטופים בשכבות של סוודרים, מעילים וצעיפים כמו בצלים קטנים, הכל כדי לשמר את חום גופם בקור של דצמבר. חג המולד היה האהוב על כריס. הוא היה מעין אי של שקט בתוך המהומה. לא משנה מה יקרה- העץ תמיד יהיה ירוק ומקושט בשלל צבעים, השלג תמיד ירד, הילדים תמיד ישחקו בחוץ... כזה הוא חג המולד.

ואז שקעה הנערה בזיכרונות מימים טובים יותר, כשאת ביתה הדומם מלאו קולות אהובים והיא לא ידעה אבל או צער. צ'רלס, אליסה וכריסטיאן וואיט היו משפחה קטנה ומאושרת, חיו בבית צנוע בלב שכונת קמדן שבלונדון וכל חג מולד היה חגיגה. הריחות המתוקים שהתפזרו בבית והפיחו בה תחושה חמימה בכל סעודת חג התפוגגו מאז פטירתו של צ'רלס.

לפתע יד הונחה על רגלה של כריס, וגרמה לה לקפץ מעט במקומה בבהלה ולהתנתק ממחשבותיה.

הכל בסדר?" שאל וויל בקולו השקט. כריס שלחה אליו חיוך קטן והנהנה קלות. צמרמורת קרירה תקפה אותה לפתע, וכריס התכווצה מעט במקומה והגבירה את החימום. רק באותו הרגע היא הבחינה כמה שקט מסביבה, ללא כל זכר להמולה שגעשה קודם. שירים שקטים התנגנו חרישית, כל לחישה תגבר עליהם.

"כמה זמן אנחנו נוסעים?" שאלה.

"שעה וחצי, פחות או יותר." השיב וויל.

כריס שלחה את מבטה אל המושבים האחוריים ומצאה את התשובה לדממה- שלושת חבריה ישנים עמוק, אולי חולמים כמו שחלמה היא מתחילת הנסיעה. ראשם של אוליבר וליאן נשען על החלון, בעוד של אמה נח על כתפו של אוליבר.

כריס התבוננה בו לכמה רגעים, על חברה הטוב והנאמן שנראה כל כך שלו כשישן. הוא לבש קפוצ'ון תכול שהזכיר את צבע עיניו, תחב בכיסים את ידיו ואת הכובע עטה על ראשו, הפוני השחור שלו בצבץ מתוכו ודגדג את עפעפיו.

"הוא שקט מידי, הא?" צחק וויל והתבונן גם הוא בשלישייה הישנונית דרך המראה.

"פתאום נדמה לי שאני מתגעגעת לקול שלו," צחקה כריס אחריו.

Behind My Shadows \\ HebrewWhere stories live. Discover now