Behind My Shadows \\ Hebrew

תשעה חודשים ולילה אחד- חלק ב'

"אני יודעת שרציתם שאבוא לישון אצל אחד מכם לכמה ימים, אבל אני לא מפחדת," כריס הרימה ראשה אל חברה הגבוה ממנה בכמה סנטימטרים ובחנה מעט את פניו, את שיערו השחור שהתפלג לחלקים רטובים ושחורים כפחם. עיניו, כחולות וזכות הביטו הישר אל תוך עיניה שלה, קריסטל בוהק מדמעות ועטוף ענן אדום של תשישות. זהו אולי הרגע הארוך ביותר בו זכה לתשומת ליבה של כריס מאותו הבוקר.

"אני לא מפחדת, כי אני יודעת שמי שעשה את זה לא יפגע בי..."

***

אוליבר שמט את כתפיו בכניעה ולשונו הציצה כדי להרטיב את שפתו התחתונה. "איך את כל כך בטוחה?"

"כי מי שזה לא היה שהרס לי את החדר, ידע לא להרוס את חדרה של אליס... זה לא צירוף מקרים. כל התמונות שלי נהרסו ונקרעו, אבל הן היו שלי... רק התמונה שלי עם אליס נשארה שלמה, מלבד הזכוכית השבורה וכמה שריטות."

כריס החזירה את מבטה העצוב אל מצבת סבתה, והוסיפה בשקט; "כבר 9 חודשים שאני גרה לבדי... אם מישהו רצה לפגוע בי, הוא יכל לעשות זאת לפני זמן רב."

מבטה נדד מקבר סבתה אל כניסת בית הקברות, ואל האזור בו עמדה מכוניתו השחוקה של אוליבר איתה הגיעו. הוא רעד מעט, היא הרגישה, למרות שהשתדל שלא.
בפעם האחרונה כריס התבוננה על קברי סבה וסבתה היקרים, על השמות החרוטים על המצבות ועל עשרות נרות זיכרון כבויים שפעם הדליקה, ואז משכה בעדינות בשרוול מעילו של אוליבר.

"כדאי שנלך, קר מידי," לחשה.
ללא התנגדות, אוליבר עקב אחריה אל היציאה. כמו ג'נטלמן אמיתי, הוא פתח לה את דלת המכונית וסגר אחרי שנכנסה, נכנס גם הוא ולא מיהר להתניע. אנחה כבדה נפלטה מפיו וראשו צנח על כרית המושב. אוליבר הרגיש תשוש מעצב ודמעות, עייף מלהישאר חזק למען חברתו... אך היה עושה זאת שוב מההתחלה למענה. הוא הטה את ראשו לעברה וצפה בה מביטה אל מחוץ לחלון המכונית בדמעות שקטות ומידי פעם קול משיכה, מרוכזת בטיפות הגשם החולפות על הזכוכית. אצבעותיה התעסקו בפינת תמונה מתחת לירכיה, אותה התמונה שהביאה עמה אך החליטה לשמור.

"כריסטי?" אוליבר קרא בשמה בקול שקט, שתיקתה סימנה לו שהקשיבה.

"את רוצה שאסע?" שאל, וזכה להמהום קטן כתשובה.

מבטה נותר על חלון המכונית במשך כל הנסיעה, את הכאב שהרגישה אי אפשר לתאר במילים. את היום הזה לא הייתה אמורה להעביר לבדה, אלא עם אליס... והנה היא יושבת במכוניתו של אוליבר, עם תמונה עצובה ונר זיכרון שעוד לא נדלק.

שתיקתה הגבירה את אווירת העצב במשך הנסיעה, ואוליבר לא הסכים לשאת בזה יותר.

נואש למצוא נושא לדבר עליו- כל דבר, הוא פשוט דיבר כששם לב לאצבעותיה המשחקות בקצוות המעיל. במבט נוסף, הוא הבחין שזהו מעילו של וויל, אחד מתוך כמה שהיו תלויים אצלו על הווים בכניסה לבית.