כריסטיאן הרימה את מבטה אל שעון הקיר. 23 דקות לפני השעה עשר בבוקר, מה שאומר שדיק הדקיק בדיוק מחלק את ארוחת הבוקר וברגעים אלו ממש עושה את דרכו אל הקומה הרביעית. כריס בלעה את רוקה ורוקנה את ריאותיה מאוויר. עוד מהרגע שקצה מחלומה היא ספרה את הדקות לרגע האמת, ועכשיו הן לא רבות כל כך. רק בעוד פחות מ-3 שעות היא תגלה מה תוכן השקית המסתורית שמצאה בנעלי הבית ואולי, סוף סוף, תשתחרר מהיי רוידס אחת ולתמיד.
היא מצאה תעסוקה משונה במילוי החורים באותיות במחברתה, דבר שהצליח להסיח את דעתה מתקתוקי השעון שספרה. דקות בודדות לאחר מכן הדהדה בחדרה צעקת הזמזם ודיק דחף את העגלה העמוסה שלו לפניו ואל תוך החדר.
"בוקר, כריסטיאן," בירך אותה מבלי להעיף אליה מבט, רק נותר עסוק בסידור צלחת נוספת.
"בוקר טוב, דיקסון... משהו טעים הבוקר?" השתעשעה כריס.
"כרגיל," פתר אותה, והגיש לשולחנה את הצלחת העמוסה בשעה שסידר את העגלה והתכונן לצאת. כריסטיאן זינקה ממיטתה ומהרה להתיישב בשולחן אל מול הצלחת. לשם שינוי ההתרגשות עוררה את תאבונה, אבל מראה האוכל שוב דיכא אותו.
"וואו... הטוסט לא שרוף הפעם," היא עיקמה את אפה.
"זה לא טוסט," דיק השיב, ועיניה של כריס נפערו באינסטינקט. קצת חבל שרק עכשיו נפל לה האסימון- שהלחם שאכלה בכל בוקר היה אמור להיות טרי...
דיקסון עזב את חדרה. פינוי האוכל לפח האשפה בחדרה כבר הפך להרגל מגונה אחרי לכתו של דיק, אולם כריס מלאה תקווה שזו תהיה הפעם האחרונה, כיוון ועל פי הרמזים של אוליבר היא לא תישאר אפילו לארוחת הצהריים.
שעתיים ארוכות כריסטי העבירה בסיבובים בחדרה, והן הרגישו כמו נצח. נמאס לה לספור את הרצפות לאורך ולרוחב חדרה והדפים במחברתה הפכו משעממים יותר בכל פעם שקראה אותם, אבל היא עשתה את כל זאת בכל מקרה, בליווי מבטים בלתי פוסקים אל השעון. כל זאת מבלי לדעת שרק ארבע קומות מתחתיה ממתינים שניים מחבריה הטובים ביותר, והם כוססים את ציפורניהם ומתפללים להצלחה בדיוק כמוה.
אוליבר ואמה הגיעו מוקדם מהשעה שהכתיבו לכריס, רק כדי לוודא שהכל הולך כמתוכנן. הם המתינו במכוניתו הירוקה והשחוקה של אוליבר החונה בקצה המגרש של היי רוידס. שקיות חטיפים ריקות היו זרוקות סביבם ואוליבר בדיוק שתה את פחית משקה האנרגיה השלישית שלו לאותו הבוקר, זאת עד שאמה התרגזה מצליל השתייה הרועשת שלו וחטפה מידו את הפחית.
"היי! עדיין לא סיימתי עם זה!"
"כן, אתה כן. זאת כבר השלישית! אני לא אתן לך לשבת פה ולשתות את הארגז כולו!" אמה צווחה עליו בחזרה ושפכה את כל המשקה מחוץ לחלון, משליכה את הפחית לתוך הרכב לאחר מכן.
"תנסי את לנהוג כמעט 5 שעות רצוף כל הדרך לאמצע שומקום!"
"הייתי רוצה, אבל לא נתת לי לנהוג!"
YOU ARE READING
Behind My Shadows \\ Hebrew
Ficção Adolescenteמתח. חודשים בודדים חלפו מאז התאונה הטראומתית של כריסטיאן אליס וואיט, והיא עדיין מנסה להתרגל לחיים שאחרי. לצידה שלושת חבריה הטובים ביותר, ובחור חדש שמכירה גורם לליבה לפעום בקצב שלא הכירה לפני... אך משהו אפל מסתתר מאחורי הצללים של כריס. לימים היא נאלצ...
