"מייגן". לן טפחה על גבי. נפנפתי לה עם היד לאחור שתדע שאני עסוקה עכשיו עם בריאן,לא הרפיתי משפתיו. "מייגן!". לן שוב טפחה על גבי אבל הפעם צעקה. "מיי..". "מהה??". צעקתי עליה והסתובבתי כדי לראות מה היא רוצה. סם עמד לידה והסתכל עלי במבט מאוכזב. "סם". נגעתי בידו והוא העיף את ידי מידו,הפנה לי את גבו והתחיל ללכת. "מייגן, אני הכי מאושרת בשבילך אבל מה עם סם? אה? שכחת אותו?". "לן, אף פעם לא היה לי משהו עם סם הוא חבר טוב שלי!". " סם חבר טוב שלך?". שמעתי פתאום את בריאן מאחורי. הסתובבתי אליו והבטתי לתוך עיניו. "כן, סם חבר טוב שלי כבר הרבה זמן, אבל אני לא מרגישה כלפיו כלום". ראיתי על פניו של בריאן חיוך קטן של שמחה. "תקשיבי, תדברי בבקשה עם סם אני לא רוצה לריב איתו, אני בחרתי בדרך שלי ואני שמחה להיות בה לן". " אני חוזרת הביתה, אין לי מה לעשות פה בלי סם". לן הוציאה מכיסה את מפתחות המכונית. "לא אני נשארת עם בריאן". היא נשקה על לחיי,נפנפה לבריאן והכלה. בריאן חיבק אותי חזק מאחור והצמיד את ראשו לראשי. "אז מה? מה עושים?" בריאן לחש לי באוזן. "האמת שכבר אין לי מה לעשות פה ונורא משעמם לי". בריאן סובב אותי אליו וחייך. "את רוצה לבוא אלי?". "אממ..אני אפריע לך?". אף פעם לא הייתי בביתו של בריאן,גם באותה תקופה שהיינו חברים טובים לא יצא לי ללכת אליו הביתה. "שאת תפריעי לי? הדבר היחד שיפריע לי זה שאת לא תהיי לצידי ואני אדאג!" .נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים. "רק אני אומר לך מראש ,הבית שלי הוא בית שונה משל כולם". הוא תפס את ידי ועזר לי לצאת מתוך כל הקהל לכיוון החניה. הוא שתק עד שנכנסנו למכונית. "אבא שלי עזב את אימא שלי כשנכנסה להריון אחרי שאחי הגדול נפטר. אני לא הכרתי אותו ואני גם לא רוצה.הוא היה אלכוהליסט פסיכופט. אחי נפטר בתאונת דרכים באשמת אבי ואז נולדתי ואמי הכירה עוד גבר שנטש גם אותה ונולדה אחותי הקטנה מיה,היא בת .4. היא אוטיסטית,היא לא עושה כלום חוץ מלצייר.וזהו אז אל תבהלי אם תראי אמא דכאונית ואחות שלא מדברת איתך טוב?" שתי דמעות זלגו מעיניו של בריאן הוא הפנה את גבו אלי וניגב את הדמעות.הנחתי את ידי על גבו וירדו גם מעיני כמה דמעות. כאב לי עליו. איך שהוא סיפר לי את כל זה. הוא רצה לפרוק את זה והוא חיכה לאדם הנכון. "היי...בריאן, הכל בסדר אני מבינה". הוא הביט בי ומשך אותי אליו לחיבוק ארוך,חזק ומחמם. "אל תעזבי אותי! קשה לי! אני אמור להיות הגבר במשפחה ואני מפחד להישבר. אחותי היא כל חיי אני רוצה שיהיה לה טוב בחיים!" "תאמין לי שטוב לה והיא יודעת כמה אתה אוהב אותה". ניגבתי את דמעותיו ונשקתי על לחיו במקום שבו זלגו הדמעות. "ניסע?". שאלתי אותו והוא הסתכל לתוך עיניי. הוא הדביק לי נשיקה ארוכה וממכרת שגרמה לכל החושים שלי בגוף לבעור. הוא התרחק ממני מרוצה ואני מתנשפת מאותה נשיקה. הוא התניע את המכונית ויצאנו בנסיעה לביתו.
"אמא תכירי את מייגן חברה שלי". בריאן אמר לאימו. כמה דקות לפני כן נכנסנו לביתו .הבית היה יחסית קטן עם פינה קטנה שנחשבה סלון ומטבח ריבועי קטן. הקירות היו מכוסים בתמונות קאנווס ובפינה השמאלית של הבית היה מסדרון צר וקטן עם שלוש דלתות. "היי אני מייגן נעים להכיר אותך אנה". חייכתי לאימו של בריאן ושלחתי לעברה את כף ידי כדי שתלחץ אותה. אנה הייתה אישה בסביבות גיל השלושים פלוס אך נראתה כאילו התבגרה בעשרים שנה.היא הייתה יפה. שערה חום דבש ושורשי שערה לבנים. עיניה יבשות ואדומות אבל עדיין אפשר לראות את עיניה הירוקות הבהירות. אפה היה קטן כמו אפו של בריאן ושפתיה היו מסורטטות. היה לה מראה בובתי. היא ישבה על הספה הקטנה והתכרבלה בשמיכת צמר דקה. "אני עייפה בכדי ללחוץ לך את היד.אבל נעים לי להכיר אותך מוגן". "מייגן". תיקנתי אותה. "סליחה,מייגן, תשמרי על הבן שלי". עיניה נעמו קלות כך שיכולתי לראות את עייפותה.בריאן לא עזב את ידי מאז שנכנסנו הביתה. הוא התנמך כדי להגיע לאמו ונשק על מצחה. קולה של אנה היה זעיר ושקט שבקושי הצליחו לשמוע אותו. "בואי". בריאן לקח אותי אחריו למסדרון. דלת אחת היתה פתוחה ויכולתי לראות את האסלה והמקלחת הקטנה. את הכיור והמראה מעליו. עברנו ליד חדר קטן עם מיטה וארון,זה היה החדר של אימו. נשאר עוד חדר אחד.אחותו. החדר שלה היה שונה מכל הבית הוא היה צבעוני עם מיטת נסיכות,ארון ורוד וארגז משחקים ענק וליד המיטה מונח שולחן כתום עם מאות דפים וצבעים בכל מיני סוגים. "מיה תכירי את חברה שלי מייגן". בריאן התקרב לאחותו, היא ישבה וציירה ואפילו לא הביטה בו. אז ככה הם. חיים בעולם משלהם. מעניין אם הם מחכים שמישהו יוציא אותם מהעולם הזה או שהם נהנים שם. "זה לא יפה לא להגיד שלום תמיד רצית לראות את חברה שלי,אז הנה היא". הוא התיישב על הכיסא הקטן ליד מיה ותפס בעדינות את כף ידה. היא הפנתה פתאום את מבטה אליו והיא הסתכלה לתוך עיניו. יכולתי לראות איך היא לוחצת את ידו של בריאן,היא אוהבת אותו והקשר בינהם היה אדיר. "מייגן בואי". בריאן קרא לי להתיישב לידו. הוא תפס את ידי בידו הפנויה והניח אותה בעדינות על ידו שלו ושל מיה
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
