אור השמש האיר את פניי. הרגשתי את עורפי מונח על משהו קשה, התרוממתי לאט לאט עד למצב ישיבה ורק אז יכולתי לראות שסם נרדם בישיבה ואני על רגליו. הצצתי בפלאפון השעה היתה שתיים-עשרה בצהריים. היינו צריכים לצאת לעוד יום במרכז ולאסוף כסף בשביל בית הספר. "סם..סם..". ניסיתי להעיר את סם שישן כל כך עמוק שלא נראה לי שהרגיש את משקלי על רגליו. "סם..". ניסיתי שוב להעיר אותו עד שלרגע הוא פקח באיטיות את עיניו. "מייגן..". הוא לחש את שמי והעלה על פניו חיוך קטנטן. " היי.. בוקר טוב..". עניתי לו בעדינות. "איך ישנת?". סם שאל אותי והתמתח בכבדות. "אני ישנתי מעולה, אבל נראה לי שאתה קצת סבלת". צחקתי קצת למראה פניו העייפות. "לא סבלתי כל עוד את זו שנרדמה עלי.". חייכתי אליו והוא הגיב לי בחיוך. קמתי על רגלי והושטתי לו את ידי. אנחנו צריכים לקום כי אם נשב ככה נשאר כאן עד הלילה ולא נאסוף את הכסף. הוא תפס בידי, אך במקום לקום על רגליו, הוא משך אותי אליו והדביק לי נשיקה קטנה ומתוקה על שפתיי. נישקתי את אפו בעדינות ונעמדתי שוב. "קדימה!! אין לנו את כל הזמן!". סם תפס שוב בידי אך הפעם נעמד ביציבות.
אחרי ארוחת הבוקר וההתארגנות המהירה נסענו למרכז העיר. חזרנו על אותה פעולה כמו אתמול. סם מנגן, אני רוקדת לצלילי המנגינה, ואנשים מחלקים לנו כסף בלי הפסקה. הימים עוברים ואנחנו ממשיכים לאסוף כספים, אני ממשיכה לישון אצל סם בביתו, ואני עדיין לא מדברת עם אמא. אני גם לא רוצה לדבר איתה. האמת נורא נוח לי שאני חופשיה ולא מחויבת לאף הורה שיכתיב לי מה לעשות.
"נראה לי שאספנו כבר מספיק כסף לבית הספר, רק הסכום שלנו מכסה את כל ההוצאות של הנשף". צחקתי למראה הקערה המלאה בשטרות. "אנחנו צוות לעניין". אמרתי לסם בשמחה. "אני תמיד ידעתי את זה!". סם הביט לתוך עיני והרגשתי תחושה מדהימה בבטני. הוא תפס בגבי התחתון ומשך אותי אליו בחוזקה. נאחזתי בעורפו בכדי שלא אפול. סם נישק אותי בשפתי, בהתחלה נשיקה איטית ועדינה, אך שתפסתי בעורפו חזק יותר הוא הגביר את עוצמת הנשיקה. סם ליטף את גבי וצעד איתי לאחור תוך כדי נשיקה הלוהטת. מעדתי על מיטתו והוא נפל עלי בעדינות, בניסיון לא למעוך אותי. סם התחיל לנשק אותי בצווארי. רציתי לעצור אותו כי קצת נסחפנו, אבל מצד שני רציתי להישאר איתו שם ושימשיך לנשק אותי. לבסוף נכנעתי לתחושה השניה והנחתי לו לנשק אותי. סם ליטף את כתפי בעדינות והסניף את עורי. עברה בי צמרמורת נפלאה שרמה לגופי להתקשות. סם הוריד בעדינות את כתפיות גופייתי ובכך חשף את החזייה השחורה שלי. אחזתי בשני צידי פניו והבטתי בעיניו. הוא החזיר לי מבט ממוקד וסימנתי לו בראשי בחיוב. חיוך ביצבץ על שפתיו של סם ברגע שראה שהנהנתי בראשי. למזלי שלבשתי את החזיה השחורה שלי היא הכי יפה מבין כולן. סם נישק אותי שוב בצווארי ולאט לאט גלש מטה. בזמן שנישק אותי ידיו ירדו אל מכנסיו והוא הוריד אותם במהירות. תפסתי את פניו שוב ונישקתי אותו על שפתיו. ברגע שהרגיש את שפתי על שפתיו הוא התרומם מאט והסיר את מכנסיי שלי. הרגשתי את חום גופו נגד גופי. הוא הרים את ראשו והביט בי. הוא תפס את פני משני צידיו והתנשף. "את בטוחה מייגן?". הסתכלתי לתוך עיניו מנסה להחזיר את החמצן לראותיי. היססתי לכמה שניות אך לבסוף החלטתי."כן". הנהנתי בראשי וחייכתי אליו. תפסתי את פניו ונישקתי אותו. סם נגע בירכי אך לפתע נשמע צלצול הנייד שלי. סם עצם את עיניו כלא מאמין שכרגע צלצול פלאפון הרס את הדבר שכנראה חיכה לו כל כך הרבה. הסתכלתי עליו במהירות, ושלחתי את ידי לעבר הפלאפון שהיה מונח על רצפת החדר. אנה, אמא של בריאן. שמה הופיע על המסך. "הלו". עניתי במהירות. הרבה זמן שלא דיברתי איתה. "מייגן?". "כן אנה" שמעתי את קולה המהסס. "אני..אני צריכה שתבואי בבקשה אם את יכולה להיות עם מיה..היא..היא לא בסדר משהו קרה לה ובריאן לא עונה לי ,את יכולה בבקשה לבוא?". הנהנתי במהירות אך שכחתי שהיא לא יכולה לראות את תגובתי. "כן כן בטח אני אצלך ממש בעוד כמה דקות". "תודה רבה מייגן!". הבטתי על סם. "אתה יכול להקפיץ אותי לבית של בריאן?". ראיתי בפניו של סם שהוא כועס ומאוכזב אך שמר הכל בפנים. "בטח". הוא אמר וירד ממני. לבשתי במהירות את מכנסיי וחולצתי. אספתי את שיערי לפקעת גדולה ונעלתי את נעליי. סם עשה כמוני ולבש את בגדיו.
YOU ARE READING
Decision
Novela Juvenilמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
