Decision

אז המשכתי

לפני שאני ממשיכה, לפני הכל, אני רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי בחמישה חודשים האחרונים שלא כתבתי. עברתי הרבה , בכל הבחינות, ובמיוחד בחיי הפרטיים ביני לבין סבתא שלי, אמא של אבי. במשך החודשים האחרונים טיפלתי בה, שלא תחשבו, היא היתה אישה בריאה וחזקה, צעירה ויפה, אבל כמו לכל בן אדם בחיים ,החיים הובילו אותה למצבים לא נעימים, ואני מודה בכל יום לאלוהים על כך שנתן לי להיות נוכחת ברגעים האלו ולנסות לגרום לה להיות טיפ טיפה מאושרת.
לפני חודש וחצי, משהו כזה, איבדתי אותה, היא הלכה לי, אחרי תקופה כל כך ארוכה של ביחד, של שבועות שלמים אצלה, היא החליטה שכנראה כאן לא יהיה לה יותר טוב, סוג של הספיק לה.
היא השאירה אותי, הנכדה שכל כך אוהבת אותך, בסימן שאלה אין סופי על ההסתכלות על החיים, מה עושים מכאן? איך ממשיכים? איך אני אמורה לקום כל בוקר ולהסתכל על העולם כאילו הכל מושלם? כאילו הרגע לא נלקח ממני הדבר הכי משמעותי בחיי איך אני אמורה לצאת לרחוב, להגיד שלום לשכן, להוציא את הכלבה, לריב עם אחותי, להתפרע לצלילי המוזיקה שאני כל כך אוהבת, להמשיך כאילו לא השארתי חלק ענק מהחיים שלי מאחור?
אז אני בונה לי תשובה
אני רוצה לחיות! אני רוצה ללכת לעולם יותר טוב כמו שסבתא שלי הלכה, בתחושה של סיפוק, בתחושה שממשתי את עצמי.
מה שאני רוצה להגיד לכם או לכן זה שתמצאו את התוכן שבחיים שלכם או לפחות תחפשו אותו, כמו שאני עושה עכשיו, אני מתחילה לחפש אותו, אני אמצא אותו בסופו של דבר, אבל אחרי הרבה דברים שאני אעבור בדרך, אז בינתיים כל מה שנותר לכם, לי, לנו לעשות זה להנות מכל רגע קטן, לחפש את הטוב בכל דבר, ולהבין שאלו החיים וצריך לזרום איתם, אז מכאן אני אזרום עם מילותיי לתוך המשך הסיפור שלי.
חופשה מהנה