קמתי על רגליי והתיישבתי בקצה המדרכה של החניה.החזקתי את כובעו של בריאן חזק בידי. ניגבתי את עיניי וסידרתי את שערי. חייגתי ללן כדי שתבוא ותהיה איתי לא הייתי מוכנה לחזור לתוך בית הספר.
"לן למה אתה לא עונה לי לעזאזל?? תבואי לחניה של בית ספר. עכשיו!".
"מה עובר על בריאן?? הוא חולה נפש? הוא נכנס עם עיניים אדומות לכיתה והוא העיף למורה את הדפים מהשולחן ויצא . יצאתי אחריו ושאלתי אותו לאן הוא הולך,הוא אמר לי רחוק ".
"הוא אמר לך לאן???"
"לא,אבל הוא אמר שהוא לא נוסע הביתה.."
רעיון עלה המוחי והייתי זקוקה לעזרה של לן.
"את גדולה לןן בואי עכשיו".
"טוב טוב אני באה!!"
בזמן שחיכיתי ללן, התקשרתי לבריאן העבירו אותי ישירות למענה הקולי. "קיבינימט!!!". אמרתי לעצמי. צעקתי והדמעות שוב זלגו מעיני. "היי ילדה מה נסגר איתך??" לן צעקה לי בזמן שרצה לחוצה לכיווני. "נמאסס לייי דיברתי איתו הוא לא רוצה קשר אליי ועכשיו הוא גם לא עונה!". "בסדר עזבי אותו תני לו לעכל!". "מה אני אתן לו לעכל?! הוא נפרד ממני לא אני ממנו!!". "בסדר אבל הוא אוהב אותך וזה קשה לו..". "אוהב אותי בתחת שלי! אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה נפרד ממני..".הנחתי את פרצופי בגסות בין שתי ידי שהונחו על ברכיי. "טוב עזבי עכשיו את בריאן! למה קראת לי..?". הסתכלתי עליה כאילו אני הולכת לצאת למשימת התאבדות. "המכונית שלך פה?". "כן". "יופי קומי נוסעים". נעמדתי תוך שניה על רגליי ושלחתי יד לעזרה בשביל לן. "מה לאן נוסעים?,. לן שאלה בזמן שרצתי ומשכתי אותה אחרי. "לבית של בריאן!". לן עצרה אותי במהירות וכמעט נפלתי על פניי. "מה לבית של בריאן את משוגעת?? ואם הוא יהיה שם???". "את הרגע אמרת שהוא לא שם נכון? יופי!". חייכתי אליה חיוך מתוק והמשכתי לרוץ תוך כדי ריצה שמתי את כובעו של בריאן על ראשי נכנסנו לתוך המכונית אמרתי ללן את הדרך. "מה נעשה אצל בריאן?". לן שאלה אותי נראה לי שהיא לא הבינה כל כך. "לן את נשארת בחוץ ותוודאי שבריאן לא מגיע אני נכנסת לבפנים אני צריכה לדבר עם אמא שלו". "אוףף!! אבל אני אפסיד את הכיף!". "ממש כיף מה אני יגיד לך!". התקשרתי עוד הפעם לבריאן ושוב הגעתי למענה הקולי. "אוחח". נאנחתי. לאחר כעשר דקות הגענו לביתו של בריאן ,בחניה לא היה אף מכונית זאת אומרת שבריאן לא בבית. "פה הוא גר?!". לן שאלה אותי בהלם ."כן הוא גר כאן,טוב אין לי זמן להלם שלך ולקליטה שלך אני יורדת תשגיחי שבריאן לא מגיע אני לא רוצה לדעת מה הוא יעשה אם הוא יגלה שאני הייתי פה.". "טוב מיי בהצלחה". חייכתי ללן ויצאתי מהמכונית. צעדתי לעבר הכניסה ודפקתי על הדלת,שמעתי צעדים מתקרבים ואז אנה,אמו של בריאן פתחה לי את הדלת.היא עמדה על שפת הדלת, היא לבשה שמלה פשוטה שחורה,שערה היה אסוף לצמה רופפת, ופניה היו עייפות. "מייגן..מה את עושה פה,בריאן לא פה אם את מחפשת אותו..". היא עמדה בכניסה וניסתה כמה שיותר לחייך. "אני לא מחפשת את בריאן אני מחפשת אותך,אני רוצה לדבר איתך .. א.אם לא מפריע לך כמובן..". "לא לא זה בסדר בואי כנסי.". קולה היה עדיין שקט ועייף ובקושי שמעו אותו. נכנסתי לבית ואנה סגרה את הדלת אחרי. למרות שהבית היה קטן וקומפקטי הוא היה נקי ומסודר כמו שבית אמור להראות. היא הובילה אותי לספה וביקשה ממני להתיישב. "להביא לך לשתות משהו?". "לא זה בסדר". "אני אביא לך בכל מקרה רק דקה". "תודה". חייכתי אליה והיא ניגשה למטבח. רגלי קיפצה קצת מלחץ,לא ידעתי אם אנה יודעת על המחלה של בריאן או לא פחדתי לפלוט את זה ואז הא תיבהל ויקרה לה משהו. "בבקשה". אנה הגישה לי ספל תה והתיישבה לידי. "מייגן אז למה באת? על מה רצית לדבר איתי?". רגלי עדיין רעדה והתחלתי להזיע. "אממ..." מייגן את בסדר?". "אממ...כן כן רק דקה". לקחתי שלוק מהתה ונשמתי . אני חייבת לדבר על זה לא משנה מה יהיה "אממ..אנה..את..יודעת על ה.... זה של..". "היי מייגן תרגעי מה יש למה את בלחץ??". "אה..אני יכולה ללכת למיה קצת? ". "אממ.. כן לכי". אנה סימנה לי עם ידה שאני יכולה ללכת ."תודה..". חייכתי אליה טיפה וצעדתי לחדרה של מיה.. הצצתי באיטיות לתוך חדרה של מיה היא ישבה בפינה שלה מסביב לשולחן וציירה. נכנסתי בשקט לחדרה והתיישבתי לידה. היאציירה מבלי להביט בי. "מיה..זאת אני מייגן.. את זוכרת אותי.. אני חבר..". לרגע לא ידעתי מה להגיד לה אם אני חברה של ביראן או לא. "אני חברה של אחיך הגדול בריאן.. את זוכרת? הייתי פה פעם שעברה ונורא שמחתי להכיר אותך.." תפסתי בעדינות את ידה של מיה."מיה את יודעת שאני אוהבת מאוד את אח שלך, הוא הבנאדם ששינה לי את החיים הוא הכניס לי שוב פעם את השמחה לחיים מהיום שהכרתי אותו". הרגשתי שמיה לוחצת את ידה בידי אבל היא עדיין לא הביטה בי. "את רוצה שאני אספר לך איך אני ובריאן הכרנו?,. חייכתי אליה וניצוצות של דמעות עלו בעיני. "אניהלכתי למסיבה של תחילת השנה והערב התחיל לי זוועה. השמלה שלי התלכלכה. הנעל שלי נשברה, האיפור שלי נמרח ובכיתי וצרחתי ורציתי ללכת ואז בין כל האנשים שמה שהרגשתי כל כך מבוישת אח שלך הגיע והציע לי עזרה. ואת יודעת מתי הרגשתי שאני מחבבת אותו? ברגע שהוא אמר לי שאני יפה. אני יפה?? הייתי נראת כמו מפלצת! והוא לקח אותי הביתה נכון רומנטי?". חייכתי ודמעות זלגו מעיני. מיה סובבה את ראשה אלי באיטיות ויכולתי לראות את קצה פיה מתרומם לחיוך. צחקתי ובכיתי ביחד מתוך התרגשות ומתוך עצב. "החיבור בינכם מדהים". אנה עמדה בפתח הדלת וחייכה לעברי. "אנה אני חייבת להגיד לך את זה גם אם זה ישנה לך את החיים וגם אם לא אני לא יודעת למה בריאן לא אמר לך את זה עד עכשיו אבל.. בריאןן.." לפתע שמעתי קול של טריקת דלת ושמעתי צעדים כבדים ראיתי פתאום את בריאן בפתח חדרה של מיה קמתי מיד ממקומי והבטתי בו. "בריאן." "מה את עושה פה??" הוא צעק כמו משוגע. "אנ..אני באתי לדבר עם אמא שלך ולראות את מיה".. אנה ניסתה להרגיע את בריאן אבל הוא עקף אותה והתקדם אלי ולמיה. "מה את לא מבינה שאני אומר לך שאני לא רוצה לראות אותך??? אהה??". הוא לא הפסיק לצרוח . "תירגע בריאן מיה פה תירגע!".הרמתי עליו את קולי .אנה עמדה בפתח והתחילה לבכות.. "תצאי לי מהחיים כבר תצאי!! אני לא רוצה לראות אותך!!". הבטתי בו ודמעות בעיני. פתאום הוא הסתכל עלי אחרת כמו מבט של רוצח. "את סיפרת לה?" הוא התקרב אלי באיטיות ."את סיפרת לה???". הנדתי את ראשי לשלילה. "אם סיפרת לה אני נשבע לך.. שאני יהרוג אותך!!". מי שדיבר לא היה נשמע כמו בריאן זה היה נראה כיאלו נכנס בו שד סיפרת לה??". "לא לאא לא סיפרתי לה דיי תפסיקק!!!" צרחתי עליו. מיה התחילה לצרוח ולהשגע היא ישבה על הכיסא ותפסה את ראשה וצרחה. אנה רצה לביתה ותפסה אותה. "אמא זוזי!!". בריאן העיף את אימו ממיה ותפס את מיה והצמיד אותה לגופו הוא חיבק אותה והרגיע אותה. מיה נרגעה ואנה חיבקה אותה שוב. "בואאייי עכשיוו!!". בריאן תפס בזרועי בחוזקה הרגשתי שידי עומדת להיתלש. בריאן הסריח מאלכוהול בגלל זה הואהתנהג ככה. הוא שיכור. "מה את לא מבינה שאני אומר לך לעזוב אותי אה??,. "אתה שיכור בריאן!". "מעניין לי תתחת שאני שיכור תעופי מהחיים שלי כבר! אני לא רוצה לראות אותך יותר דיי!!". "אתה סתם אומר את זה אתה שיכור". "סתמי את הפה כבר את והשיכור שלך! את רוצה שאני אשנא אותך?? זה מה שאת רוצה ? אין לי בעיה לשנוא אותך!". "אתה לא יכול לשנוא אותי! אתה אוהב אותי בריאן!". "אה אני לא יכול לשנוא אותך??" הוא לא הפסיק לצעוק" "לא, אתה לא יכול לשנוא אותי!!". "רוצה לראות שכן! וכבר עכשיו אני אתחיל!". הבטת בו בהלם. "תעופי לי מהבית עכשיו! אני לא רוצה לראות אותך חתיכת מסכנה עלובה! תעופי!!". התחלתי לבכות ולא זזתי ממקומי. "את רוצה שאני יהיה אלים תחפפי!!!". הבטתי בו פגועה בחיים שלי לא חשבתי שהוא יכול לדבר אלי ככה. "טוב אני רואה שאת מפגרת ואת לא יודעת מה זה לזוז אז אני יאלץ להזיז אותך!". הוא תפס אותי בזרועי פתח את דלת ביתו והעיף אותי. נפלתי על פניי ברכיי השתפשפו והחול שמתחת לרגליי נרטב מדמעותיי. אני לא אתקרב אליו יותר בחיים שלי הוא בן אדם עלוב . אני לא אלחם בשבילו יותר . מגיע לו למות! ".
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
