ישבתי מחוץ לביתו של בריאן במשך רבע שעה עד שלן באה לקחת אותי. "מייגן??". אנה יצאה ונדהמה לראות אותי מחוץ לבית יושבת פצועה בשתי ברכיי. "בבקשה אל תגידי לבריאן שאני עדיין פה פשוט אני מחכה שלן תבוא לאסוף אותי היא ". תגיע עוד שניה". "מייגן אני מצטערת על ההתנהגות של בריאן אני לא יודעת למה הוא התנהג ככה כמו חיה". אני ידעתי טוב מאוד למה הוא התנהג ככה ואני לא מתכוונת ליצור איתו קשר שוב אבל לא רציתי להכאיב עוד יותר לאנה אז פשוט הסכמתי איתה. "זה בסדר אנה אל תדאגי הכל בסדר".הבטתי על ברכיי הפצועות והתפללתי שלן תגיע כמה שיותר מהר כי רציתי לעוף משם . " אתה רוצה שאולי אני אביא לך משהו לברך הפצועה שלך?" .היא הביטה על ברכיי הפצועות בכאב. לן נכנסה לחניה בדיוק ברגע שהייתי צריכה לענות לאנה. בריאן יצא בגסות מבעד לדלת ומבט של אויב בעיניו . הסתכלתי עליו המומה ופגועה שיראה למה הוא גרם ונכנסתי במהירות למכונית של לן. לן יצאה מהמגרש כמו אוטוסטרדה ודהרנו על הכביש על המהירות הכי גבוהה." איפה הייתתת????"?? מה נראלך?? למה לא שלחת לי הודעהה שהוא מגיע?! ". "אני בדיוק באתי להגיד לך שהוא הגיע והוא איים עלי שהוא יהפוך אותי ואת המכונית שלי מה יכולתי לעשות???? אני מצטערת את יודעת שהייתי עוזרת לך אבל הוא היה שיכור והוא יכל לקיים את האיום שלו!!" "בגללך הוא דיבר אלי כמו לזבל כמו מסכנה הוא הכאיב לי הוא תפס אותי בזרועי והעיף אותי מהבית שלו כאילו אני איזו מסתננת!!!". צעקתי על לן היא התחילה לבכות והמהירות שנסענו לא היתה אמיתית לא יכולתי לראות את הדרך מרוב המהירות שנסענו. " אז מה אני עכשיו אשמה???". לן שאלה אותי והביטה בי השחור בעיניה נמרח על לחייה. "כן!את אשמה! כי אם היית עוצרת אותו הייתי יוצאת מבלי להיפגע !!". דפקתי את ידי על החלון מהכעס שהיה בי." אהה ואז אני הייתי נפגעת?!". " כן אני בסוף נפגעתי לא את !" "את קיבלת שתי שריטות! אני הייתי מקבלת מוות!!!!". לן כבר לא הסתכלה על הכביש היא הסתכלה רק עלי. "רק שתי שרטיות אבל מה אם מה שאני מרגישה בלב???? אה מה אם ההרגשה שהוא עשה לי הוא הרג אותי מבפנים הרגג!!!!" . "את יודעת מה את פשוט פרחה מגעילה שחושבת רק על התחת שלה !!. "יודעת מה ?! הלוואי תמותי כבר לא תציקי לי יותר גם ככה את לא מועילה לי!!!!!". צווחתי עליה והסתכלתי לתוך עיניה הירוקות. שמעתי כל נפץ הכל מסביבי השחיר הרגשתי את ראשי נחבט בחלון שלצידי ושמעתי קול של שברי זכוכית. הרגשתי דם בתוך פי חיפשתי את לן בעיני . ראיתי רק את רגלייה על ההגה. גופה היה מוטל מחוץ לשמשה על קדמת המכונית. היא שכבה שם ודיממה. הכול התערפל עד שלא ראיתי כלום. ראיתי את הסוף.
" הנה היא פוקחת עיניים". שמעתי קול של אישה אומר.פקחתי את עיניי ראיתי אישה לבושה במדים תכולים וחלוק לבן. הסתכלתי סביבי וראיתי אינפוזיה מחוברת לידי. " איפה לן?" שאלתי והשתעלתי. " מייגן קטנה שלי איך דאגתי לך הכל בסדר אל תדאגי.." אמא התקרבה אלי. ונשקה לי. כאב לי בכל מקום "איפה לן?".שאלתי שוב את הרופאה."גברת מייגן את וחברתך עברתם תאונה את צריכה לנוח נפצעת בראשך אבל הכל טוב ובמצב מעולה אולי קיבלת פה ושם שיפשופים אבל את תחלמי. זה רק עניין של זמן". הרופאה דיברה אלי וניסתה לנחם אותי עם חיוכה." ומה עם לן היא בסדר?!". " לן נפגעה קצת יותר קשה היא בשיקום אנחנו מנסים לייצב אותה". " מה זאת אומרת?"."מייגן את שואלת יותר מדי שאלות תנוחי ונדבר אחר כך על הכול".אמא אמרה לי ותפסה את ידי הנחתי את ידי על הכרית. ועיני נעצמו
YOU ARE READING
Decision
Fiksi Remajaמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
