Decision

פרק 21

יצאנו מהמכונית.היה קפוא בחוץ ירד שלג. .אמא הביאה איתה אפילו שלא רציתי שני מעילים. היא הביאה לי. התעטפתי במעיל ושמתי את כובעו על ראשי. אמא נתנה את המעיל השני לדילן שגם הוא קפא מקור. התקדמתי אליו ותפסתי אותו בזרועו והתחלנו ללכת. יכולתי לראות מרחוק הרבה אנשים שעמדו ליד החלקה של לן בבית הקברות. דמעות זלגו מעיני "מייגן..". דילן אמר והביט בי מהצד. ניגבתי מהר את עיניי הייתי צריכה להיות חזקה. "אני בסדר אני בסדר". המשכנו ללכת לעבר ההמולה שהייתה. עדיין לא האמנתי שאני צועדת לעבר הקבר של לן. של לן! החברה הכי טובה שלי! אני הולכת לקבור אותה. להכניס אותה לאדמה. במקום להילחם עליה בלהשאיר אותה פה. השמים היו אפורים והעצים התנדנדו בפרעות השלג שלרגליי היה לבן צחור. אבל מלא בפחד ובאימה. מרוב הלבנות שבו התחלתי לפחד. הוא היה יותר מטריד מאשר מחמם. הוא היה קר ורע. "לןןןן!!!!" שמעתי את קולה של אמה של לן מרחוק זועק לה. נשברתי ששמעתי אותה צועקת בכזה כאב לביתה. דילן הרגיש גם את הכאב שהרגשתי והוא חיבק אותי חזק. צעדנו שנינו מחובקים ונכנסנו בין האנשים. רצינו להיות קרובים ללן עד הרגע האחרון. ראית שמהג'יפ השחור סם יצא. רצתי אליו ברגע שהביט בי מראהו היה קורע לב. הוא ראה אותי רצה אליו והוא רץ גם אלי תפסתי אותו לחבוק ארוך וחזק הוא בכה. הייתי חייבת לנחם אותו,את סם כן. " סם.. דיי.. סם אני ..אני..כל כך מצטערת..". ניסיתי להחזיק את הדמעות בעיני והתחננתי לקול הרועד שלי להפסיק. "איךך היאא יכלהה מייגןן?? איךך הזבלל הזאת עשתה את זה?!". הוא התרחק ממני והצביע בגסות למקום שבו לן אמורה להיקבר. "איך הטיפשה הזאת פשוט יכלה לקום וללכת ולהשאיר אותי לבד?. איךך??". הוא לא הפסיק להצביע על החלקה שלה והוא צעק. תפסתי אותו בחוזקה והוא התחיל להילחם בי לבסוף הצלחתי להרגיע אותו שחיבקתי אותו שוב. ראיתי את אביה ואת אחותה הקטנה באים.  את החברים הטובים שלה מקבוצת המחוננים בבית הספר. ראיתי את המורה הזקן שאני ולן תמיד אהבנו להציק לו אבל הוא תמיד היה נחמד אלינו וראיתי עוד כמה שכנים וידידים שלה. המשפחה המורחבת של לן הדדודים והדודות חיו באוסטרליה הקשר ביניהם נותק לפני הרבה שנים. רק משפחתו של סם נשארה בארץ וגם זה רק סם ואחיו הקטן. אמא הלכה וחיבקה את אמה של לן ראיתי אותו מתקרב עם כובע שחור ובגדים שחורים. ראשו היה מושפל ארצה אבל יכולתי לזהות אותו בריאן צעד באטיות לכיוונינו. לן הגיעה מכוסה בסדין לבן על אלונקה. חברה שלי עטופה בתוך בד לב,ללא רוח חיים, זה לא ייאמן! איך חיים יכולים להשתנות ברגע. שתי האנשים שהיו אחראיים על קבירתה של לן הכניסו אותה לתוך הבור החשוך והתחילו לכסות אותה עם אדמה. הטקס הזה התלווה בצרחות וזעקות מאמה של לן ומנסיונו העלוב של אבא של לן להרגיע את אשתו. ככל שהוא ניסה להרגיע אותה יותר הוא בכה יותר. יכולתי לראות א כל השכנים והחברים מבית הספר מנגבים ומקנחים את אפם מרוב הבכי והדמעות. "מישהו רוצה להגיד משהו לזכרה של המנוחה?". האדם שניהל את הטקס שאל אותנו בנימוס וברוגע. "אני". ראיתי את אמה של לן מתקרבת לאדמה שלן שכבה מתחתיה. "זה לא ייאמן. זה פשוט לא ייאמן, רק אתמול גיליתי שאני בהריון, רק אתמול חיכיתי ליום הזה שאני אלד. רק אתמול הייתי בבדיקת האולטרסאונד הראשונה,רק אתמול אמרו לי שיש לי בת, וידעתי שהיא תהיה יפיפייה, רק אמול התחלת ללכת, רק אתמול לקחתי אותך לגן בפעם הראשונה עם השמלה הכחולה שאבא קנה לך, רק אתמול עלית לכיתה א' והצקת למורה שלך. רק אתמול התחלת חטיבה עם מייגן ושתיכם נלחצתם שלא יהיה לכם למי להציק.רק אתמול הפכת לאישה יפה ומסודרת שכל גבר היה רוצה. רק אתמול הבאת את החבר שלך הביתה וקרנתי מאושר שאמרתי שוואלה הילדה שלי כבר לא ילדה. ורק.. היוםם.. רק היום כל הדברים הטובים האלו נעלמו ברגע שאמרו לי שעברת תאונה וכנראה שלא תחזרי יותר .רק אז החים שלי השתנו,רק אז הבנתי מה זה רייקנות בחיים. רק אז הבנתי את כמה את..." אמה של לן ניסתה להמשיך לדבר אך קולה נחנק מרצף הדמעות שיצא מעיניה. "רק אז הבנתי את כמה את הדבר הכי חשוב לי בחיים עד כמה את החמצן שלי, את כמה את חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. מה אני אעשה בלעדייך? מה אני אעשה בידיעה שאני לא אוכל לראות אותך יותר? לשמוע אותך יותר? להרגיש אותך יותר? לסבול אותך יותר?" אמה של לן צחקה בגיחוך בעצב. "מהה.. מהה.. אני אעשה תגידי לי מהה???". היא צעקה והתחילה להכות את עצמה בצידיי גופה. אביה של לן תפס את אשתו וניסה להרגיעה. היא זעקה לה. בינתיים האדם שניהל את הטקס נראלי קוראים לו טומי שאל אם עוד מישהו רוצה לדבר. "היא היתה תלמידה טובה. מאוד טובה .אפילו שהיא כל הזמן הפריעה והציקה. אני אהבתי אותה. היא איתגרה אותי. ואני התקלתי אותה בכל פעם. אני לא יודע אם אי פעם היא אהבה אותי אבל אני יודע כמה אהבתי אותה. התלמידה הזאת לימדה אותי מה זה לעמוד על שני ומה זה להראות לכולם מי אני. הילדה הזאת היא פייטרית רצינית. כן ואולי עכשיו היא הלכה. אבל היא עשתה את שלה . היא הראתה לנו מה זה להילחם עכשיו היא רוצה לנוח ולראות איך אנחנו נלחמים. אני מכיר אותה כבר הרבה שנים והספקתי להכיר את האופי שלה. ואם היא היתה פה במקומנו היא היתה אומרת לנו "מה זה החארטה הזאת יאללה קומו על מי אתם שמים תחייכו החיים קצרים". המורה חיקה את לן, את המשפט הקבועה שהיא נהגה להגיד כל פעם שמישהו עיצבן אותה. חייכתי בשקט ששמעתי אותו אומר את זה הוא באמת הכיר אותה טוב. "אז זהו אני אומר שתלמדו ממנה ואל תשכחו אותה כי היא בנאדם שלא תראו כל יום" המורה התכופף והניח זר קטן של פרחים  על קברה. "אני אומנם הכרתי אותה רק השנה.. אבל.. היא שינתה לי את החיים מקצה לקצה.ראיתי אותה והבנתי שהיא האישה שלי. שאיתה אנירוצה לחיות את כל החיים שלי. ולא סתם אמרתי את זה אני ולן יוצאים כבר שבעה חודשים, הם היו החודשים הכי חלומיים שהיו לי או שיהיו לי בשארית חיי.." דילן עצר לשניה לקח אוויר,ניגב את עיניו והמשיך "אני הצעתי לה נישואים.. כן אולי זה נשמע הזוי או טיפשי כי אנחנו עדיין צעירים. אבל אם היא היתה פה הייתם יכולים לשאול אותה והיא הייתה עונה בחיוב הצעתי לה נישואים ואמרתי לה שנסיים תיכון אני ישר מבקש את ידה באבא שלה ואנחנו מתחתנים שימלאו לה שמונה עשרה. אני דמיינתי אותנו מזדקנים יחד, עושים ילדים יחד חיים מתחת לאותה קורת גג יחד..אני.. אני פשוט לא מסוגל לחשוב שזה לא יקרה לעו.. לעוללםם.. זה.. זה.. פשוט לא יקרה..." דילן כיסה את עיניובכפות ידיו וסם נעמד לידו. "היא אשת הסוד שלי, היא יודעת דברים עליי שאף אחד לא יודע היא הנפש התאומה שלי היא החלק שמשלים אותי,היא תמיד ידעה להגיד לי את הדבר הנכון ברגע הנכון וגם ידעה להגיד את הדבר הכי לא נכון בזמן הכי לא נכון. היא אחותי הקטנה,בחיים שלי לא היתה לי אחות ואני מודה לאלוהים על זה. יש לי את לן ואני לא צריך יותר מזה אין לי דרך.. לתאר את מה שאני מרגיש.. לקחו לי את הנשמה שלי.. פשוט ככה.. אני אוהב.. אותהה.. אני בחיים שלי לא יאהב בנאדם כמו שאני אוהב אתה ואני זוכר שהיינו קטנים היינו אומרים מה יקרה אם יום אחד , אחד מאיתנו יכול הרבה שוקולד יחנק וימות מה אז נעשה..ואני זוכר שאמרתי לה ביום שאחד מאיתנו ימות נלך ונקעקע את השם של מי שמת על היד ונשבענו אחד לשני וזה מה שאני אעשה אקעקע את השם של לן על ידי. שאפילו אישתי תדע שיש אישה אחת שאני אוהב הכי מכולן והיא לן...".סם ניגב את עיניו וטפח על גבו של דילן. טדי אחותה הקטנה של לן בת הארבע התקרבה לקברה של לן, היא לבשה שמלה ורדרדה ושערה הבלונדיני הגולש גלש על גבה. היא החזיקה בידה סוכרייה וחייכה. "אני.. לא כל כך יודעת לאן הלכת.. אבל אמא אמרה שהלכת לבקר את סבא וסבתאא.. אז אמרתי טוב.. אם הלכת תהני ותשמרי על עצמךך.. אבל אמא אמרה שזאת תהיה נסיעה ארוככה ארוכהה והיא לא יודע מתי תחזרי.. אז אמרתי לה שאני יגיד לך.. שאני אוהבת אותך.. ושאת האחות הכי מקסימה סופר דופר שיש לי.. ושאת חמודהה.. ואני מתגעגעת אלייך.. והכיי חשובב הבאתי לך את זה ..שיהיה לך אוכל לדרך את זה..,". היא הניחה את הסוכריה על הקבר ונופפה לה לשלום,כאילו באמת הלכה לטיול והיא עוד מעט תחזור. אביה הרים אותה בידיה ודמעות בעיניו. טדי חייכה והיא אפילו לא יכלה להבין באמת מה קרה. המחזה הזה היה קורה לב והתחלתי לבכות בקול.  הגיע תורי. התיישבתי על החול ליד קברה של לן וליטפתי אותו. "את ...החברהה הכי.. מדהימה ש.. שהכ..שהכר.. שהכרתי.. סליחהה..". ניסיתי לדבר אבל הדמעות חנקו אותי הנחתי את ראשי על החול ובכיתי. הרגשתי זוג ידיים תופס אותי הרמתי את ראשי וראיתי את בריאן הוא הביט בי בהבנה. ושלח לי יד לעזרה, תפסתי את ידו וניקיתי את החול ממכנסיי. התחילו ברקים ורעמים ואנשים התחילו להתפזר.. הבטתי לתוך עיניו של בריאן ולא זזתי. "את באה מייגן?". אמא שאלה וליטפה את גבי. "אני כבר אחזיר אותה.." שמעתי את בריאן אומר בקולמחויך ועדין לאמא. "אוקיי תודה בריאן.." אמא טפחה על גבו של בריאן ותפסה את דילן. היא התחילה לצעוד איתו לכיוון המכונית. לאחר כחמש דקות אף איש כבר לא היה שם. בדיוק שבאתי לפצות את פי בריאן התחיל לדבר. "א.. אני יודע שאת כועסת עליי ושאת לא רוצה לדבר איתי.. וגם יכול להיות שגם בגללי לן מתה,אם לא היתי רב איתך לן לא היתה צריכה לבוא ולאסוף אותך ושום דבר לא היה קורה, אני יודע שאת לא רוצה לראות אותי אבל אני זקוק לך ואת זקוקה לי בבקשה תני..". לא נתתי לבריאן לסיים את דבריו וכבר קפצתי עליו לחיבוק מחמם. הוא תפס אותי בחזרה וליטף אותי בעדינות. לא היה אכפת לי מכל הכעס שהרגשתי כלפיו כל מה שרציתי עכשיו זה את החיבוק שלו והחום שלו. "אל תעזוב אותי". תפסתי את פניו משתי צדדיו ודמעות זלגו מעיני. הוא תפס את פני וניגב את הדמעות שזלגו על לחיי. "אני לא הולך לשום מקום..". הוא חיבק אותי בחזרה והוביל אותי למכוניתו.  .