בריאן נצמד אלי וקירב אותי עוד יותר אליו."בריאן?מה? עזוב אותי!". ניסיתי לשחרר את ידיו ממותניי,הוא לא הרפה,הוא רק הסתכל עלי עם עיניו הגדולות והתחיל להזיז אותי לפי הקצב."בריאן?בריאן! די!! עזוב אותי כבר!". "זה שאני עם רייצ'ל לא אומר שאני לא יכול לשמור עלייך".הוא אמר לי ומבטו היה קפוא. "זה שאנירוקדת עם סם ואתה מתנשק ונמרח על הרחבה עם רייצ'ל זה מעולה כל אחד בדרך שלו". הוא גיחך כאילו צחק על מה שאמרתי. "את יודעת,זוגות מתנשקים אני ורייצ'ל סוג של זוג,זה מה שאנחנו אמורים לעשות". הוא אמר את זה בקול ציני. "אבל את ידידה שלי טוב...ידידה שאני חושק בה אבל אני מחובתי האישית לשמור עלייך". "אני שומרת על עצמי זה בסדר" . הרמתי את קולי וסוף סוף הצלחתי לנתק את ידיו ממותניי." אני באמת לא יודע מה הסיבה שאת לא רוצה לראות אותי.אין מצב שאת לא יוצאת איתי כי אני מכוער...כי אני לא! ואני גם לא חתיך אני יותר בכיוון של מסוקס! אז לא נראלי שזאת הסיבה". הוא חייך אלי את החיוך השובבי שלו והמשיך." אולי יש סיבה אחרת אני עוד אברר אותה אבל לא עכשיו. בכל מקרה אני אמשיך לשמור עלייך כי..." הוא תפס אותי בגבי התחתון ומשך אותי אליו בחוזקה. "כי אני אוהב אותך!" הוא לחש באוזני. "אני לא אוהבת אותך! אני לא ". דחפתי אותו ממני. "תנסי לפגוע בי זה לא יעבוד לך אני אחכה לך,ביי מייגן שמרי על עצמך". הוא נשק ללחיי,הוציא את מפתחות המכונית מכיסו ויצא מדלת הכניסה של ביתה של רייצ'ל. הוא אפילו לא אמר לה שהוא הולך. הוא אוהב אותי,באמת והוא שומר עלי.לא יכולתי להסתיר את החיוך המאושר שלי.אולי כדי לתת לו צ'אנס...
עברו שבועיים מהמסיבה של רייצ'ל,בריאן והיא היו קרובים יותר מתמיד ונראה שלא הזיז לו ממני בכלל. האמת שאני וסם התקרבנו יותר והוא הפך להיות סוג של בן בית אצלי. "מיי,תעני לי ותחזירי לי תשובה אם את באה בערב למסיבת אוזניות בפארק יהיה מושלם ביי בייב". לן שלחה לי הודעה קולית בחמש אחרי צהריים. ישנתי מאתמול בלילה,סם נשאר אצלי עד שלוש לפנות בוקר. "לן תבואי לאסוף אותי בעשר". שלחתי לה הודעה ונכנסתי למקלחת קצת להתרענן. אני חייבת ללכת למסיבה הזאת במיוחד אם בריאן נמצא בה."מייגן?". אמא נכנסה לחדרי בזמן שזרקתי על עצמי את השמלה השחורה הקצרה. "את הולכת למסיבת אוזניות בפארק?" שמתי קצת סומק על לחיי והדגשתי את עיניי הכחולות עם שחור בוהק. "כן". עניתי לה קצרות. "ולן צריכה לבוא לאסוף אותי אמ..." הצצתי בפלאפון שלי כדי לבדוק מה השעה. "בדיוק בעוד... שתי דקות!!". רצתי לחדרה של אמא ונעלתי את נעלי העקב הורודות. נשמע צלצול בדלת. "אני באהה!!!" רצתי במורד המדרגות. "מייגן". באתי לצאתדרך הדלת ואמא הביטה בי מלמעלה. "תשמרי על עצמך ואל תשכחי ללכת ל..". "א.אמא אני לא אשכח אל תדאגי מתי שיצא לי אני אלך". חייכתי אליה כדי שלא תרגיש רע. "לילה טוב אמא".
YOU ARE READING
Decision
Fiksi Remajaמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
