קמתי מבריאן וצחקתי נתתי לו יד לעזרה בשביל שיקום מהרצפה. "רואה אמרתי לך שניפול!!". בריאן צחק ,תפס לי את היד והמשכנו ללכת. "צודקת, אז יש מצב את אומרת לי מה יהיה איתנו..?". לא הבנתי למה התכוון. "מה?". "את ידעת שניפול אז בטוח תדעי אם נהיה ביחד..". " אני מרגישה את זה כמה דקות לפני אז אם אני ארגיש שאנחנו לא נהיה ביחד אני יגיד לך כמה דקות לפני סבבה?". "סבבה..". בריאן קירב אותי אליו ונישק אותי במצחי. הגשם התחיל להתחזק שוב והצטרף אליו גם ברד. הברד נפל על גופינו וזה כאב טיפה. "נו באמת מה נסגר עם החורף הזה??". שאלתי ולא ציפיתי לתשובה. "הגענו..". בריאן הצביע למרחוק ויכולתי לראות ביתנים קטנים מוארים בסוף הרחוב. "יופי אז בוא נגביר את הקצב כי אני לא רוצה לקפוא למוות!". בריאן הגביר את קצב הליכתו וכשהסתכלתי אחורה יכולתי לראות עוד כמה אנשים שכנראה המזל לא היה איתם הלילה והם גם מחפשים מקום לישון.
"נראה לי זה כאן..". הצבעתי על כניסה, ולא ידעתי אם זו הכניסה הראשית. נכנסנו לתוך הבניין בעל שתי הקומות הקטנות וראינו אדם בסביבות גיל השישים יושב סביב דלפק מעץ שכבר עשה את שלו. בתוך הבניין היה חימום וזה גרם לגופי להפשיר טיפה. שפתיי הפסיקו לרעוד מקור אך עדיין המשכתי לשפשף את ידיי זו בזו כדי ליצור חום. בריאן שילב את זרועו בזרועי והסתכל סביבו בסקרנות. "שלום". האיש קיבל את פנינו והשתעל כמה פעמים. "אני ספנסר, אתם צריכים משהו..?". "בריאן..?". לחשתי לבריאן ותקעתי בו את מרפקי בעדינות. בריאן עדיין המשיך להסתכל סביבו כאילו משהו מפריע לו. "שלום ספנסר אנחנו פשוט נתקענו פה בגלל הסופה שצריכה להיות.. וחסמו את הכבישים..אממ.. אמרו לנו שכאן יש מקום לישון ..". "אהה.. בוודאי נשאר לי אבל ביתן אחד .. הגעתם בזמן אחרת אם מישהו אחר היה תופס לכם את הביתן הייתם צריכים להעביר את הלילה בחוץ!". ספנסר התחיל לצחוק ולא ידעתי עם מה שהוא אמר היה מצחיק הוא שהוא סתם זקן ישיש שמנסה להעביר את הזמן בהצחקת מתבגרים, זרמתי איתו וצחקתי קצת." כמה זה ספנסר..?". בריאן פתאום התעורר וחייך לספנסר, גומתו בצבצה בכל פעם שסגר את פיו בחוזקה בגלל הקור. בזמן שספנסר ובריאן התעסקו עם עניין הכספים הסתכלתי מעבר לדלת וראיתי שהסופה מתחילה, העצים התנדנדו בחוזקה והגשם דפק על הדלת ועל שתי החלונות הקטנים בגסות. הפלורוסנט התכבה ונדלק כמה פעמים וזה גרם לי להיכנס לבהלה. בריאן ראה את הבעת פני ומשך אותי בידי. "שלא תעזי להתרחק ממני..". הוא לחש לתוך פני. הנהנתי לבריאן כדי להגיד לו שבסדר. "תהנו!!". ספנסר צעק שהסתובבנו ובאנו לצאת מהדלת לעבר הביתן. בריאן ואני הסתובבנו וראינו אותו עושה פרצופים מוזרים כאילו רומז על משהו שאפילו לא רציתי לחשוב עליהם. בריאן פתח לי את הדלת ועברתי דרכה. התחלנו לצעוד לביתנים ויכולנו לראות דרך חלונות הביתנים המוארים שהיו שם הרבה מתבגרים שגם נתקעו כמונו. רציתי לדבר עם בריאן אבל לא יכולתי עכשיו באמצע הסופה, חיכיתי שניכנס לביתן ונדבר ברוגע. עליתי אחרי בריאן על חמשת מדרגות העץ שהובילו לדלת הביתן. בריאן פתח עם מפתח את הדלת. "בבקשה גברתי..". בריאן חייך אלי ונתן לי להיכנס. נכנסתי לביתן, הוא היה יפה, קטן וקומפקטי. היתה שם מיטה זוגית אחת שולחן קטן ושני כיסאות, ובפינת הביתן ניצבו השירותים. "ממש רומנטי..". אמרתי וצחקתי. הדלקתי את מזגן החימום וקיפצתי על המיטה. היא היתה נוחה ועשתה לי חשק להיכנס אליה ולישון במשך שבועיים שלמים בלי לקום. . . בריאן צחק וסגר אחריו את הדלת. נשכבתי עם גבי על המיטה והבטתי בתקרה. הרגשתי את המזרן שוקע לצידי שבריאן נשכב לידי ועשה כמוני, הביט בתקרה. "מה קרה בריאן.. למה שבאנו לפה היית נראה מוטרד..?". הסתכלתי על בריאן וראיתי שהוא מתמקד בתקרה. "סתם..שהייתי קטן אמא שלי ואבא שלי הביאו אותי לפה וזה הציף אותי בזכרונות שאני לא רוצה להיזכר אפילו...". הפנתי את מבטי והמשכתי להסתכל על התקרה. "לאן בכלל רצית לקחת אותי?". הרגשתי את נשימתו על לחיי והבנתי שהוא מסתכל עלי ."רציתי לקחת אותך למקום יפה שרק אמא שלי לקחה אותי שהייתי קטן.. אבל בסוף הגענו לפה!". בריאן הדגיש את המילה רק, כדי להראות לי שהוא היה רק עם אמו ואבא שלו לא היה חלק מהסיפור. נשכבתי על בטני והשענתי את פניי על כפות ידיי ,כך שיכולתי להסתכל טוב על בריאן. "היא יודעת?". שאלתי אותו והוא ידע על מה דיברתי. הוא צימצם את גבותיו וניסה להבין. "מה? מי יודעת מה?". "בריאן על המחלה שלך!". עצבנה אותי העובדה שהוא היה אדיש לנושא. "כן..". הוא אמר בחוסר חשק ומוטרד. חייכתי אליו והנחתי את ידי על ידו. "יופי.. ומה.. מה היא אמרה?". הוא הסתכל עלי וגיחך. "מה היא כבר יכולה להגיד?? אויי הבןן שלי חולהה מה אני אעשה?? לא.. היא הבינה שזה מה שאלוהים רצה אז זהו היא תלמד לחיות עם זה שבאיזה יום שהיא רק תבחר יכול להיות שאני אמות.". הוא חייך אלי. "אתה לא תמות..". הסתכלתי עליו והיה לי מין בחילה כזאת בגרון רק מהמחשבה שעוד מישהו ימות. "אני לא אמות.. רק אם אני אעשה ניתוח..". הוא עדיין המשיך לחייך ודיבר על זה בשמחה. ששמעתי שהוא אומר ניתוח, שיש משהו שיכול להציל אותו השמחה חזרה אלי. "רגע.. אני לא מבינה.. אתה יכול לצאת מזה??". חייכתי אליו בשמחה. "כן.. כי.. גילו לי את זה יחסית מוקדם אז רוב הסיכויים שיכולים להיפטר ממנו.. אבל זה לא אומר שזה לא יחזור..". "אבל תמיד מנסים בריאן! אתה רואה בכלל מה אתה אומר!! שאתה יכול לחיות ואתה חושב בכלל עם לעשות את הניתוח או לא?!". הוא גיחך והניד את ראשו לשלילה . "סטון הניתוח הזה עולה מאות אלפים ולי כרגע אין את הכסף הזה אני צריך לדאוג לאמא שלי ולמיה!". "אז מה אתה מעדיף למות??". הרמתי עליו את קולי ובכלל לא שמתי לב שאני מגזימה. "אז מה את אומרת בעצם שאני אפסיק לחשוב על המשפחה שלי ואדאג לעצמי?!". "כן במצב הזה כן!!". בריאן קם בעצבנות מהמיטה והתחיל ללכת בביתן הלוך ושוב. אני יודעת שעצבנתי אותו ועברתי את הגבול. התרוממתי והתיישבתי על המיטה, עקבתי אחרי כל צעד שעשה. "בריאן אני.. מצטערת לא התכוונתי לזה באמת..פשוט.. המחשבה שתמות.. משתקת אותי!". הוא עצר והניח את שתי ידיו על מותניו. "אני יודע.. פשוט.. בואי לא נדבר על זה.. זה..". הוא התקרב אלי, הוא התיישב על הרצפה כך שיכל היה להיות בגובה עיניי. "אני לא רוצה לדבר על זה.. הנושא הזה עושה לי רע פשוט.. בואי נחיה עם מה שיש טוב..?". הוא חייך אלי את החיוך העדין שלו וליטף את לחיי. "אין בעיה..". חייכתי והראתי לו את זה גם בעיניי. הוא נישק אותי על שפתיי. הטלפון של צלצל פתאום,זינקתי במהירות מהמיטה ושמחתי שלמרות הסערה הטלפון שלי מצא קליטה. "מייגן!! איפה את?? השעהה אחד בלילה.. לאן נסעתםם?? אה? מה זה..". אמא התנפלה עלי והדיבור שלה נקטע מפעם לפעם. ניסיתי להתגבר על קולה. "אמ.. אמא אין לי קליטה בגלל הסופה אני ובריאן נתקענו בכביש, חסמו אותו והיא אפשר לצאת..מצאנו מקום לישון..". בריאן הסתכל עלי המום מזה שאני מספרת לה כל פרט ופרט וסימן לי בשפתיו שאני אנתק כבר. "אממ.. בקיצור אל תדאגי..עד מחר את תראי אותי.. סופה נעימה..". ניתקתי במהירות והסתכלתי בהלם על בריאן, רציתי כל כך לצחוק אבל החזקתי את צחוקי בפנים. "מה? מה זה היה עכשיו?? רצית לספר לה עוד משהו..??". בריאן התנפל עלי אבל בצחוק. "מהה.. רק ככה אפשר להרגיע את האישה הזאת.. אחרתת חבלל עלייך!!". בריאן התחיל לצחוק והצטרפתי אליו. דיברנו במשך שעה עגולה על כל מיני שטויות. דיברנו על אמא ובסוף הגענו גם למוכרת על חוף הים, צחקנו בלי הפסקה עד שכבר כאבה לנו הבטן. "בוא נתקשר ללן.. ונגיד לה ש..". בריאן הפסיק לצחוק והביט בי עם מבט עצוב. רק אחרי שתי שניות הבנתי מה אמרתי ודמעות עלו בעיניי. "א.. אני לא ..יכולה.. להתקשר ללן.. כי היא אף.. פעם לא תענה לי..". דמעה זלגה על לחי ובריאן מיהר להרגיע אותי. הוא תפס את פניי שני צדדי והביט בי. "היי! היי! סטון תסתכלי עלי!! דיי זה נגמר די!! דיי!". הוא חיבק אותי חזק ונדנד אותי לאט מצד לצד. "דיי זה עבר!!". אחרי כמה דקות שנתתי לדמעות מעיניי להירגע השתחררתי מחיבוקו המחמם של בריאן ופיהקתי. "נלך לישון היה לך יום קשה היום ונראה לי שעדיף שתשני..". בריאן קם והוריד את מעילו. כל כך רציתי להישאר איתו ככה כל הלילה ולהמשיך לדבר אבל העייפות שלי גברה. הוא הוריד את חולצתו השחורה וכך חשף את גופו המושלם. לבסוף הוא נישאר רק עם הבוקסר שלו והוא נכנס מהקור במהירות למיטה. גם אני הורדתי את מעילי ונשארתי עם הגופיה השחורה והטייץ. בריאן חייך וטפח על המזרן לצידו כדי שאני אבוא. .נכנסתי במהירות מתחת לשמיכה ובריאן משך אותי אליו. "הלוואי שכל יום תהיה סופה אם זה מה שאני מקבל..". צחקתי והנחתי את ראשי על חזהו. "אפשר שזה יהיה ככה גם בלי סופה..". הרמתי את עיניי והסתכלתי עליו מחויכת. "לא.. עזבי.. יותר רומנטי ככה עם הסופה..". הוא צחק ונישק אותי במצחי. "נכון יותר רומנטי..". לחשתי ונתתי לעייפות שבי לצאת ונרדמתי.
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
