Decision

פרק 22

ישבתי ליד בריאן כל הנסיעה. בכל רמזור שעצרנו הוא תפס את ידי וחייך אלי. ניסיתי לחייך אליו בחזרה אבל לא יכולתי היה קשה לי,היה לי קשה לחשוב שבדיוק אתמול הוא דיבר אלי לא יפה, התנהג אלי כמו לזבל ועכשיו.. הוא מחזיק לי את היד חזק. "סטון?". בריאן הסתכל עלי והוא קצת חייך יכולתי לראות את הגומה שלו מבצבצת.  עשיתי את עצמי מתעלמת והסתכלתי בחלון. "היי..סטון.. את בסדר?". הוא תפס בסנטרי וסובב את ראשי אליו הבטתי בו ודמעות ניסו לצאת מעיניי. "היי.. מה יש? מה קרה?". הנדתי את ראשי לשלילה והתמקדתי בכביש. "תמשיך לנסוע". ראיתי מזווית עיני שהוא מהנהן וממשיך לנסוע כפי שאמרתי לו. "אנחנו כבר נדבר". בריאן אמר לי בוודאות. כבר התחיל להחשיך בחוץ והגשם בחוץ לא פסק. השמשה היתה מלאת אדים וזה הקשה על בריאן להמשיך לנסוע. "בריאן נראה לי שכדי שתעצור בצד אני לא רוצה לעבור עוד תאונה". "אל תדאגי סטון אני שולט על זה". הוא תפס את ידי חזק מסמן לי להסתכל עלי, הוא חייך אלי וסימן לי בעיניו שהכל בסדר. "אני מצטער סטון..". לפתע קולו של בריאן השתנה והוא עזב את ידי. "זה באשמתי.. בגללי החברה הכי טובה שלך לא נמצאת כאן איתך אני אחראי לזה". הנדתי את ראשי לשלילה ותפסתי שוב את ידו. "לא לא לא אתה ממש לא אשם אם כבר אני האשמה היחידה פה! שלא תעז לקחת את המוות של לן על המצפון שלך". "אני לא אקח אותו על המצפון שלי אם את גם לא תקחי על המצפון שלך..". גיחכתי וחייכתי אליו. "מה זה הדבר הזה בטח שאני אקח את זה על המצפון שלי אבל אתה לא קשור..". בריאן האט והביט בי. "סטון.. בואי פשוט נשכח את זה..כאילו לא נשכח, פשוט לא ניקח את זה על המצפון שלנו זה היה אמור לקרות כמו שהמורה שלכן אמר, לן עשתה את שלה היא צריכה לנוח,עכשיו תורנו..". שתי דמעות זלגו מעיניי. בריאן נשק לדמעותיי ותפס את פניי משני צידיי. "תורנו להראות ללן שאנחנו לא מוותרים ושאנחנו נדע לחיות את החיים ולא לריב על שטויות שבסוף גורמות לדברים כאלו לקרות".. בריאן התקרב לנשק אותי אבל הדפיקה על החלון גרמה לזה להפסיק. בריאן הסתכל עלי בלי הבנה והסתובב לכיוון החלון. הוא גילגל את החלון למטה כך שיכולתי לראות את פרצופו של השוטר הרטוב. "אני מבקש ממך בבקשה לצאת מהרכב". הסתכלתי על השוטר ולא הבנתי מה כוונתו. "סליחה מה זאת אומרת למה שניצא מהאוטו??". "גברתי את כנראה רואה את הגשם שיורד ומתקרבת סופה.. אז אנחנו פה כדי למנוע תאונות. הכבישים חסומים ממזרח וממערב כך שאתם תצטרכו לעבור כאן את הלילה.. וכמובן לא פה ברכב..". דבריו של השוטר הדהימו אותי ופי נפער, בריאן הזיז את ראשו מנסה להבין את דברי השוטר. "רגע.. גבר.. אתה מנסה להגיד לי שאני בעצם אמור להשאיר כאן את הרכב, בגלל שאיזו סופה צריכה להתקרב ואני והחברה שלי צריכים למצוא מקום לישון הלילה?!". למשמע את המילה "חברה" שבריאן הדגיש ובאותו הרגע שאמר את מילה זו הוא גם לחץ את ידי גרמה לבטני להתהפך. "הבנת מעולה! אממ.. ועכשיו אני מבקש מכם לפנות את הרכב..". השוטר ציווה עלינו. התכופפתי כדי לראות יותר בבירור את פניו של השוטר ופניתי אליו. "אנחנו יכולים עוד כמה דקות וכבר נצא?..". "כן אבל מהר אני לא רוצה שתחסמו עוד יותר את התנועה..". "תודה..". חייכתי אל השוטר והוא הלך. הגשם בחוץ גבר עוד יותר וטיפות גשם נכנסו למכונית דרך החלון. בריאן סגר את החלון והסתכל עלי מחויך. "מה אתה מחייך??". ניסיתי להבין למה הוא מחייך מאושר שאנחנו באמצע סופה ואין לנו דרך לצאת ממנה "למה אני מחייך ? כי זה הולך להיות הלילה הכי מרתק בחיי!". הוא חייך אלי וצחק. נדהמתי ופתחתי את עיניי. "אתה חי בסרט רע אם אתה חושב שאני נשארת פה!". "אין לך אפשרות אחרת..". הוא עדיין המשיך לחייך מאוזן לאוזן ושתי גומותיו בלטו. "בטח שיש לי!!". אמרתי במהירות אפילו שידעתי שאין לי אפשרות אחרת. "אה כן..? איך בדיוק תצאי מפה??". פתחתי את פי בכוונה להגיד משהו אל לא היה לי מה להגיד שבריאן ראה את הפרצוף המבואס שלי הוא התחיל להתפקע מצחוק "אני ממש לא הולכת להיות איתך במשך לילה שלם לבד! זה שחיבקתי אותך והסכמתי לנסוע זה לא אומר שסלחתי לך אני הייתי פגועה בגלל לן אוקיי? המצב בינינו לא השתנה! ".הרמתי את קולי עליו והוא הפסיק לצחוק. הבעת פניו השתנתה משעשוע לעצב. הוא הפנה לי את גבו ויצא מהמכונית. יצאתי אחריו וראיתי שהוא לוחץ את היד לשוטר שדיבר אלינו. "לאן הולכים"??. טרקתי את דלת המכונית ושמתי מיד את הכובע של המעיל על ראשי הגשם הציף את הכביש וכל המכוניות שהיו איתנו בכביש עמדו בשורה מסודרת בצד. בריאן לא ענה לי והתחיל ללכת בין כל הניידות ומהמכוניות שעדיין לא תפסו מקום לצד הכביש הגברתי את צעדיי כדי להגיע לבריאן. בריאן שליב את ידיו וגם הוא שם את הכובע על הראש שלו. "בריאן לאן הולכם?.,. צעקתי עליו. הוא עצר פתאום והתנגש בי ."את אמרת שאת לא נשארת איתי נכון? אז למה את באה??,. הוא גם צעק עליי והמשיך ללכת. "אבל אין לי מה לעשות אז אני באה איתך!." רצתי אחריו אבל הוא לא עצר. "בריאן אני מצטערת בסדר?! בדיוק לפני שלוש שעות קברתי את חברה שלי ויש סופה ולקחת אותי לאיזה מקום אני אפילו לא יודעת לאיפה ואין קליטה.. אז כן הוצאתי את העצבים עלייך אבל תבין אותי קשה לי!". צעקתי לו והוא עצר הוא הסתובב אלי ותפס אותי בזרועי "בואי". הוא חיבק אותי בזרועותיו והמשכנו ללכת בגשם. "לאן הולכים?". שאלתי אותו והנחתי את ראשי על חזהו. "השוטר אמר שבסוף הכביש יש מלון קטן אולי נוכל להישאר שם ללילה". המשכנו ללכת. "טוב". הגשם התחיל להיפסק, עדיין ירד גשם אבל ממש קצת. עצרתי וכופפתי את ברכיי ונשענתי עליהם והתנשפתי. "רגע.. בריאן.. אני לא נושמת..". התנשפתי כאילו עשיתי עכשיו ריצת מרתון. בריאן עצר וחייך אלי. "בואי". הוא התקרב אלי "מה?". שאלתי אותו עדיין מתנשפת. "תעלי!". הוא  סובב אלי את גבו וסימן לי לעלות. "מה? רטוב אנחנו נחליק!". הוא משך אותי וצחק. "אנחנו לא נחליק תעלי כבר!1". צחקתי וקפצתי על גבו. הוא התחיל לרוץ איתי. "בריאן תעצור רק היום אתמול עברתי תאונה תעצור!!". צעקתי עליו ועם זאת גם צחקתי בפרעות. "אני לא מוריד אותך זה כמו בזמנים הטובים שלנו..". הוא צחק יחד איתי. "בריאן...". פתאום צחוקי פסק ונהייתי רצינית. "זה לא פוגע בך? אתה יודע.. בגלל המחלה..?". "מה פתאום זה לא קשור סתמיי ותהניי מהרוחח!!". המשכנו לרוץ עד שפתאום שמעתי את בריאן או אותי צועקים כבר לא זיהיתי מי זה. אחרי שתי שניות מצאתי את עצמי שוכבת על בריאן באמצע הכביש הוא לא הפסיק לצחוק ואני חייכתי אליו. הוא תפס את פני ונישק אותי על שפתיי. "אני אוהב אותך". הוא אמר לי וחייך אלי. גם אני אהבתי אותו למרות הכל הבנתי שאני לא יכולה ללכת עכשיו. "גם אני אוהבת אותך". ונישקתי אותו בחזרה