Decision

פרק 24

פקחתי את עיניי למשמע קולות הרעמים.בריאן לא שכב לצידי, הבטתי בפלאפון שלי שהיה מונח לידי.השעה היתה עשר בבוקר, אבל בחוץ היה חשוך כאילו שמונה בערב. קמתי מהמיטה ורגליי הרגישו את הרצפה הקפואה, קיפצתי מרגל לרגל לעבר השירותים ונכנסתי. צחצחתי שיניים ואספתי את שערי לפקעת שיער מסורבלת. יצאתי מהשירותים ולקחתי את המעיל שלי, התעטפתי בו ופסעתי לעבר הדלת. ברגע שבאתי לפתוח את הדלת בריאן פתח אותה וצעקתי בבהלה. "אמא! בריאן הפחדת אותי!". לראשו של בריאן היה מונח הכובע הצימרי הלבן שלו והוא היה עטוף במעיל שחור. הוא החזיק ביד תרמוס וחבילת עוגיות. "בוקר טוב סטון..". בריאן חייך אלי ונתן לי נשיקה קצרה על שפתיי ונכנס לחדר. סגרתי את הדלת אחריו.ניערתי את רגליי שהתרטבו ממגפיו של בריאן. הסתובבתי לבריאן והוא ישב מסביב לשולחן ומזג לתוך שני ספלים את התה שהביא בתרמוס. הצטרפתי אליו והבטתי בו ממורמרת.  בריאן לגם מהשתייה וכשראה שאני מסתכלת עליו הוא הפסיק לשתות. "מה קרה סטון?". הוא שאל והניח את הכוס על השולחן בעדינות. הוא הושיט לי את הכוס שלי ולקחתי אותה בחוסר רצון. השפלתי את מבטי והסתכלתי לתוך הספל או על כל דבר אחר חוץ מבריאן. "אל.. אל תעשה את זה שוב!". לבסוף אמרתי את זה. "לא לעשות מה?". הוא שאל אותי ופתח את חבילת העוגיות.  הושטתי את ידי לעבר העוגיות ולקחתי אחת. "אל תשאיר אותי לבד בבוקר יותר! חשבתי שהלכת!". הרמתי את קולי והראיתי לו שאני פגועה. בריאן הביט בי וכיווץ את עיניו, הוא הביט בי כמה שניות ואז התחיל להתפקע מצחוק. לא הבנתי מה מצחיק ממה שאמרתי. הוא לא הפסיק לצחוק ולצחוק. התרוממתי קצת מכיסאי ונשענתי על השולחן מנסה להגיע לבריאן. הוא התרכז בצחוק שלו עד שהחטפתי לו סטירה עדינה ואפילו קצת כואבת על פניו. בריאן הפסיק לצחוק והביט בי המום. "שלא תעז לצחוק עלי שוב!".  בריאן חשף את שיניו הצחורות וחייך מאוזן לאוזן. הוא עשה בדיוק כמוני, התרומם מכיסאו ונשען על השולחן. פניו היו במרחק קטנטן מפני, ויכולתי  לראות כל דבר ודבר בפניו "את באמת חשבת שהלכתי?!". בריאן נהיה פתאום רציני. הנהנתי בראשי לחיוב שהוא ראה שאני מהנהנת הוא הצמיד את שפתיו לשפתי ונישק אותי, תפסתי את פניו ונישקתי אותו בחזרה. השולחן בנינו הקשה עלי, קמתי על רגליי והוא קם אחרי עדיין פיו צמוד לפי. הוא תפס אותי במותניי ונישק אותי עוד יותר. צחקתי לתוך פיו והתחלנו לצעוד לאחור. צעקה קטנה יצא מגרוני ברגע שנפלנו על המיטה. בריאן שכב ואני שכבתי מעליו. נישקתי אותו בעוצמה ולא רציתי להרפות ממנו. שמענו נקישות מהדלת והתעלמנו מהם. שוב ושוב דפקו על הדלת וזה כבר התחיל לעצבן. בריאן קם בעצבנות וצעד לעבר הדלת "מה??". . בריאן פתח את הדלת בסערה. ספנסר עמד בפתח הדלת וחייך. התיישבתי במהירות על המיטה וסידרתי את שערי. "אה אני הפרעתי במשהו??". ספנסר חייך וצחק לעצמו, הוא הציץ מעבר לדלת בכדי שיוכל לראות אם אני באמת בפנים. בריאן חסם אותו בכתפיו. "מה גבר?? אתה צריך משהו?..". ראיתי שסבלנותו של בריאן פוחתת. "אממ..אתם צריכים אולי.. שאני אביא לכם.. אמ.. משהו??". הוא עדיין ניסה להציץ פנימה וכשקלט אותי, חייך אליי בפלרטטנות. ספנסר הבהיל אותי. זחלתי לאחורה ונצמדתי למשענת המיטה. "לא! אנחנו לא צריכים כלום! תודה רבה!". בריאן הרים את קולו כשראה שספנסר חייך אליי. הוא טרק את הדלת ורגלו של ספנסר חסמה את הסגירה. "להתראות מייגן!". ספנסר נופף לי ובריאן טרק שוב את הדלת והפעם הוא הצליח להתחמק מספנסר. "מאיפה הוא יודע איך קוראים לך?!". בריאן הסתובב אלי ושילב את ידיו, מבטו הראה לי את בלבולו בדיוק כמו הבלבול שאני חשתי.  "זה מה שאני שואלת.. איך הוא יודע איך קוראים לי?". "אני כל הזמן קורא לך סטון, אף פעם לא הזכרתי את השם מייגן..". ראיתי שהדבר הזה הטריד את בריאן, והאמת שזה הטריד גם אותי אבל העדפתי להנות עם בריאן מאשר לבזבז את הזמן שלי על איזה קשיש פסיכופט שיודע את השם שלי. התיישבתי כל ברכיי והתקרבתי לאט לאט לקצה המיטה. חייכתי את החיוך הכי שובבי שלי לעבר בריאן. שבריאן קלט את פניי שתי גומותיו ביצבצו והוא התיישב על המיטה מולי. בריאן העביר את אצבעותיו בשערי, מה שגרם לכל הגוף שלי לרעוד. הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי בעוצמה. חיבקתי את גבו החסון והשרירי ונפלתי על המיטה הוא רכן מעלי ושיחק בשערי בזמן שנישק אותי. "אני אוהב אותך סטון". בריאן לחש לפי. "אני אוהב אותך..". "אני אוהבת..". הפלאפון שלי צילצל והרס את הרגע הרומנטי הזה, הושטתי את ידי לצד המזרן כדי  לקחת את הפלאפון אבל בריאן תפס בידי והמשיך לנשק אותי. "רגע..בריאן זו בטח אמא שלי..". ניסיתי להשחיל מילה בין נשיקה לנשיקה. "בסדר שתחכה". בריאן חייך ונישק אותי. צחקתי ואחזתי בכובעו. הפלאפון צילצל שוב. הפעם לא יכולתי להתעלם, שלחתי שוב את ידי לעבר הפלאפון והפעם בריאן לא עצר בעדי. "כן אמא..". אמרתי לצד השני של הפלאפון וסימנתי לבריאן לקום ממני. הוא התיישב לצידי והסתכל עלי. "מייגן.. מתי את מתכננים לחזור?". "אני לא יודעת אמא אנחנו צריכים לבדוק אם פתחו את הכבישים..ואם כן נצא עכשיו..". ניסיתי להרגיע אותה. "ואם לא?!". אמא ניסתה להתחכם וזה הכעיס אותי. "אז נישאר פה! מה את רוצה שאני יגיד לך?! אל תדאגי את תראי אותי היום אין לך מה להתגעגע אלי כל כך!". "את בסדר?". שמעתי בקולה של אמא את הדאגה שלה כמו שהיא היתה דואגת לי שהייתי קטנה וזה גרם לי להתרכך. "כן אמא הכל בסדר..". "בריאן שם? הוא שומר עלייך? אתם מסתדרים?". "כן אמא בריאן שומר עלי ואנחנו מסתדרים מעולה..". חייכתי לבריאן והוא החזיר לי חיוך מלא בשמחה. "טוב בסדר.. תהנו מיימיי..". "תודה אמא..". ניתקתי את הפלאפון ובריאן זינק עלי. הוא התחיל לדגדג אותי בלי הפסקה. צחקתי כמו מטורפת וחיבקתי את בטני מרוב הכאב מהדגדוגים. "דייי..". צעקתי על בריאן כמה שיכולתי מבין צחוק לצחוק שחנק אותי. שבריאן ראה שהתחלתי להתנשף הוא הפסיק והניח את ראשו על צווארי מתנשף כמוני. הוא הזיז את ידיו לשתי צידיי המיטה וכך יכולתי לחבק אותו יותר חזק. נידנדתי אותו  מצד לצד ונישקתי את כובעו. "ברי.. אני לא רוצה להרוס אבל נראה לי שכדי שנבדוק מה קורה בחוץ.. ואם הכבישים נפתחו..". הוא הרים את ראשו והביט בי עם פרצופו המעורר רחמים. "את עד כדי כך לא נהנת איתי?!". "בחיים שלי לא נהנתי ככה איתך תשתוק!". הוא חייך ובכל פעם שראיתי את גומותיו יוצאות זה גרם לי יותר ויותר לאהוב אותו. בריאן נעמד על רגליו והושיט לי את ידו. "יאללה בואי נבדוק מה קורה בחוץ..". התיישבתי ותפסתי את ידו בלחיצת יד. הוא משך אותי בתנופה והצמיד אותי אליו ליטפתי את פניו וחייכתי. "תודה בריאן.. באמת תודה.. נהנתי מכל רגע איתך היום!". הוא נישק אותי על אפי וליטף אותי גם. "תודה לך שאת לא עוזבת אותי..".

סידרנו את המיטה, ניקינו את השולחן, זרקנו את שאריות העוגיות וכיבינו את האור. בריאן תפס את כף ידי ויצאנו מהביתן. הגשם פסק אבל היה ערפל בחוץ והקור היה בלתי אמין. שפתיי נהפכו לסגולות מהקור והם לא הפסיקו לרעוד. בריאן הצמיד אותי לחיקו ושיפשף את ידיו בידי כדי ליצור חום. צעדנו לכיוון היציאה וראינו את ספנסר מתקרב אלינו בריאן תפס אותי יותר חזק ממקודם. "שלא תעזי להגיד משהו!". "מה? אתם הולכים?". ספנסר ניגש אלינו שוב מחויך מאוזן לאוזן. "כן הגיע הזמן שלנו ללכת!". בריאן התנפל עליו והמשיך ללכת איתי ביחד. "רגע מייגן..". ספנסר קרא בשמי שוב. בריאן לא החזיק מעמד, הוא הסתובב ותפס בחוזקה את מעילו של ספנסר. "מה אתה רוצה מהחברה שלי?? אה?? מה אתה מתחיל איתה?? ואיך אתה יודע איך קוראים לה??". בריאן צעק לתוך פניו של ספנסר ויכולתי לראות את הבעת פניו המבוהלת של ספנסר. "ר..רגע.. אני יודע איך קוראים לה.. בגלל.. בגלל זה..". ספנסר שלף מכיס מעילו תמונה. בריאן חטף אותה מידו והביט בתמונה. מבטו של בריאן היה רצחני. "מאיפה לקחת את התמונה הזאת? תגיד לי!!!". התקרבתי לבריאן וראיתי את התמונה שבריאן החזיק ביד. "רגע.. רגע.. רגע בריאן זו התמונה שלי ושל לן..". "כן אני יודע שאלו אתן!". הוא עדיין הביט במבט רצחני על ספנסר. "לא לא הבנת נכון..אני באתי עם התמונה הזאת והיא בטח נפלה לי.". הוא הסתובב אלי ונופף מול פניי עם התמונה. "אה כן?? ואיך הוא יודע איך קוראים לך?". "כי זה כתוב על גב התמונה!". שמעתי לפתע את קולו של ספנסר. בריאן קימט את מצחו והפך את התמונה. הוא ראה שבאמת כתובים שם שמותינו שלי ושל לן. הבעתו של בריאן התרככה והוא הסתובב לעבר ספנסר. ספנסר התרחק בבהלה מבריאן. "אני מצטער.. אני לא ידעתי שאתה באת להביא לנו את התמונה.. חשבתי כבר שבאת להטריד את חברה שלי". ספנסר חייך וצחק. "להטריד את החברה שלך? לאא אני כבר חשבתי שהיא תצא הבוקר עם בטן ואני אהיה מאושר..". בריאן התחיל לצחוק וספנסר הצטרף אליו. לא הבנתי את המשמעות למה שספנסר אמר. התקרבתי אליו ולחצתי את ידו ."תודה רבה התמונה הזו חשובה לי מכל תודה!". חייכתי אליו ובריאן תפס את ידי יצאנו מאזור הביתנים לעבר הכביש. ראינו שהמחסומים מאתמול בלילה כבר לא עמדו שם ורק נשאר בצד הכביש הרכב של בריאן. "למה הוא התכוון שהוא אמר שהוא חשב שאני אצא הבוקר עם בטן?". שאלתי את בריאן בזמן שצעדנו לכיוון המכונית בריאן לא הסתכל עליי אבל הוא חייך. "הוא התכוון לזה שהוא חשב שאני מכניס אותך להריון..". ששמעתי את דבריו של בריאן התחלתי לגמגם. "מ.. מה.. אה.. אממ. אתם.. אתםם והראש .. החולני שלככםם.. אני לא אבין אתכם בחיים!!". בריאן הסתכל עלי וחייך. "גם אני לא אבין אותך אף פעם". הוא רכן אלי ונישק אותי..