"תודה שאת זוכרת אותי בכלל כלבה!". לן נכנסה לביתי. עברו יומיים מתחילת החופשה וכבר לן מתלוננת שלא ביליתי איתה החופש. "עברו כולה יומיים מפגרת!". "אז מה! שעה אחת בלעדייך ואני מתה!". לן התיישבה לידי על הספה והתכרבלה איתי מתחת לשמיכה. ראינו את התוכנית של אלן דנג'רס ואמא הכינה במטבח אוכל סיני. "מייגן מה עם בריאן? את סומכת עליו?". אמא פתאום הנחיתה עלי את השאלה הזאת. "אמא למה שאני לא אסמוך עליו? הוא חבר שלי!". "מייגן! את לא יכולה לדעת איזה בחור הוא ואם הוא משחק עם כל הבנות?". "אמא? את רצינית?!". "אני לא רוצה שהוא יפגע בך!". "למה שהוא יפגע בי??". "כי הוא כמו כולם רוצה להכניס אותך למיטה!". "הוא לא!!". קמתי מהספה וצרחתי עליה. " כל מה שמעניין אותם זה סקס!!". "סקס זה לא מה שבריאן רוצה!!!!". צווחתי עד שהרגשתי שמיתרי הקול שלי נקרעים. "אוו, היי..". שמעתי לפתע את קולו של בריאן מאחורי, התביישתי להביט בו. רצתי במעלה המדרגות וטרקתי את הדלת. התחלתי לבכות לא ידעתי ממה התביישתי יותר ,מזה שאמא דיברה איתי על זה או מזה שבריאן שמע אותי אומרת את זה. "סטון?"."תלך מפה". "אני אתחיל להתעצבן! תפתחי לי". קמתי מהרצפה ונתתי לו להיכנס צעדתי לכיוון החלון ודמעות זלגו על לחיי. "סטון, אני לא יודע על מה רבת עם אמא שלך אבל ממה שהבנתי היא הוציאה אותי פה חרא בנאדם". "אל תתייחס אלי.."." מייגן! אני לא רוצה להכניס אותך למיטה!". "אני יודעת". צעקתי והסתובבתי אליו. " אז למה את דואגת?". "אני לא דואגת". הוא חיבק אותי חזק. אני מכירה את בריאן הוא לא רוצה אותי רק בשביל לספק את הצרכים שלו. "אאאייייייי!!!". בריאן צעק פתאום ותפס את גבו. "בריאן? מה קרה?!". הוא התחיל להשתעל בחוזקה. "בריאן ? היי?". "א..א..אני בסדר, אני צריך ללכת!". הוא יצא מחדרי ושמעתי אותו רץ במדרגות. "בריאן?". שמעתי את לן צועקת לבריאן. שמעתי את דלת הראשית נטרקת. קרה משהו ואני חייבת לדעת מה.
"בריאן למה לעזאזל ברחת ככה??". "אני מצטער מיהרתי." שמעתי בקולו שהוא משקר. "אתה אף פעם לא ממהר ואם אתה ממהר אתה תמיד אומר לי למה! אתה גם לא מיהרת אתה צעקת מכאבים!". "סתם נתפס לי הגב, באמת, הכל בסדר מיהרתי כדי להשכיב את אחותי, אני רציני סטון אין לך מה לדאוג, אני אוהב אותך, לילה טוב". בריאן ניתק,הוא לא באמת מיהר קרה לו משהו יכול להיות שבאמת נתפס לו הגב והוא סתם לא רצה להלחיץ אותי. "מיי.?". "לן תיכנסי". לן התיישבה לידי במיטה. "מה קרה לו הוא חולה נפש?!". "לא סתם נתפס לו הגב והוא לא רצה להלחיץ אותי". "טוב לפחות עכשיו אני יודעת שזה לא רציני, אני ריכה ללכת דילן מחכה לי. היום אנחנו חוגגים שלושה חודשים יחד!!". "אוווו תהנו לכם". "תודה". הפרחתי ללן נישקה באוויר והיא יצאה מחדרי
."בוקר טוב אמא.". ירדתי במדרגות. לבשתי בגדי ספורט ונעלתי את נעלי ההתעמלות שלי. יש היום טורניר מחניים בבית הספר למרות חופשת החורף. בריאן השתתף בטורניר וממש לא התכוונתי לפספס אותו. "בוקר טוב, מייגן, אני מצטערת על אתמול אני יודעת שהגזמתי והאמת שהרגשתי רע עם עצמי שבריאן עמד פה ושמע אותי". "אמא זה בסדר אני שכחתי מזה כבר, אני נוסעת לבית הספר, יש היום את הטורניר". "אוקי בהצלחה מותק!". עליתי על אופניי ונסעתי לבית הספר. אצטדיון בית הספר רעש. רצתי בין כל המעודדות והשחקנים וחיפשתי את בריאן. "בייב!". רצתי לכיוונו של בריאן פלג גופו העליון היה נטול חולצה והוא לבש מכנס ספורט ירוק. על ראשו עדיין ישב כובע בצבע לבן. קפצתי עליו וכרכתי את רגליי סביב מותניו. הוא תפס אותי בגבי ונישק אותי. "אתה בסדר? נלחצתי אתמול!". "אני בסדר סטון, באמת!". הוא הוריד אותי ממנו וחיבק אותי חזק. " אתה מוכן לשים עלייך חולצה?". לא רציתי שכל הבנות יסתכלו על גופו של בריאן. "נעים לי ככה". הוא שילב את ידיו וחייך שתי גומותיו ביצבצו. "אבל כולן רואות את הגוף הסקסי שלך!". "אבל רק את יכולה לגעת בו!". "בריאן!". דחפתי אותו בכתפו. "סתם, סם, טוב אני הולך סטון אוהב אותך". הוא נישק אותי בפעם האחרונה וקרץ לי. עליתי לתוך מקומות הישיבה באצטדיון ליד לו ודילן. הטורניר התחיל, המעודדות נכנסו והקהל צרח ואני ון ודילן צרחנו לבריאן. בריאן רץ בתוך המגרש ולבש את החולצה. הוא הסתכל עלי ושלח לי נשיקה באוויר. הקבוצה של בריאן הובילה. הם היו קרובים לניצחון. בריאן נפל על הרצפה והתחיל לצעוק הוא תפס את גבו. אף אחד לא נגע בו או הרביץ לו. רצתי במורד המדרגות,כל השחקנים התאגדו סביביו וניסו להרים אותו מהרצפה. הוא לא הפסיק לצעוק והוא לא זז ממקומו. רצתי אליו שמעתי אותו צועק לשחקנים. "תעיפו מפה את מייגן תקחו אותה מפה, אני לא רוצה שהיא תראה אותי ככה!!". שמעתי את בריאן צועק לשחקנים,הוא עדיין שכב שם ותפס את גבו. ניסיתי לרוץ אליו אבל אחד השחקנים תפס אותי וניסה להרחיק אותי משם. "תעזוב אותי! תעזוב אותי! בריאו! בריאן!". ניסיתי להילחם בשתי השחקנים שתפסו אותי. האמבולנס ניכנס למגרש ושתי רופאים ירדו עם אלונקה והרימו את בריאן מהרצפה. "בריאן, בריאן!! תתנו לי לראות את בריאן!! די!! די! ב.. ברי.. בריאן!!!!". צעקתי והתחלתי לבכות. נלחמתי בהם כמו חיה טורפת. "מיי!מיי!". לן רצה לכיווני "לא! אל תקחו את בריאן בלעדיי". לן חיבקה אותי חזק. "די מייגן די אנחנו ניסע לבריאן אבל תרגעי!!".
נכנסנו לתוך בית החולים. "בריאן ווילר! איפה בריאן ווילר??". צעקתי על המזכירה בקבלה. "רק רגע את לא יכולה להיכנס אליו עכשיו,הוא עם הדוקטור". ראיתי את הרופא יוצא כנראה מחדרו של בריאן. רצתי אליו. "דוקטור מה יש לבריאן, אני חברה שלו מייגן אנטוני! הוא בסדר??". "האמת שמצבו מתייצב אבל הוא יחליט אם לספר לך, ברשותך". הוא הלך ונכנסת לחדרו של בריאן. הוא שכב על מיטת בית החולים הוא היה מחובר לאינפוזיה. הוא החוויר " מייגן, לכי מפה". הוא לחש לי. "אני לא הולכת מפה בריאן, אני לא זזה!". דמעות התחילו לרדדת מעיני. "תלכי, אני לא רוצה שתראי אותי ככה". תפסתי את כף ידו."בבקשה בריאן תספר לי, אני בסופו של דבר אצטרך לדעת". "מייגן עדיף שתלכי. באמת, אני לא רוצה להכניס אותך לסיפור הזה!". "בריאן בבקשה!". נישקתי אותו במצחו, באפו, בשתי לחייו, ולבסוף בשפתיו. "מייגן אל תאלצי אותי...". "בריאן!!". "מייגן, אני אבין אם תרצי לעזוב אותי אחרי זה, זה בסדר.. "מה אתה צוחק עלי?". תפסתי את פניו בשתי ידי. "אני בחיים לא אעזוב אותך, בחיים!אני נשבעת לך!" ."אל תשבעי קודם תביני ואז תגידי אם לא תעזבי אותי". "אז תספר לי כבר!". "סטון אני...אני.. לפני שבועיים גיליתי ש... ש.... שחליתי במחלת הסרטן!".. הרגשתי כאילו הכניסו לי סכין לגב וסובבו אותו. עיני נפערו ודמעות התחילו לנזול על פני. כל החיים שלי רצו לפני כמו סרטון. אני שאני קטנה. אבא. אגם הברבורים. חיים מאושרים. שן ראשונה שנפלה. הרכיבה הראשונה על האופניים. יום הנישואים של אמא ואבא. התחלת חטיבה. אבא חולה. אבא מת!. "לא,לא,לא". נדנדתי את ראשי לשלילה ותפסתי את פני.זה לא קורה לי שוב!!. "
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
