"סטון, יש לך בדיוק שתי דקות להתעוררר ולהגיד לי מה עובר עליך!". פקחתי את עיניי. מולי ישב בריאן. הוא לבש ברמודה שחורה וחולצת טי לבנה. הוא היה בלי כובע ויכולתי לראות את כל מבנה פניו המסורטט ואת שתי עיני הדבש שלו. הצצתי בפלאפון שלי השעה הייתה עשרה לשתיים עשרה בלילה. ישנתי עשר שעות!. "בריאן, אין לי כוח לכלום בבקשה..". התיישבתי על המיטה והסתתרתי מתחת לשמיכה. "מייגן, אני מכיר אותך ואת אף פעם לא רבה עם לן, ואם אתן רבות אתן בסוף משלימות כי רבתם על השורט הקצר!" כל כך רציתי לספר לבריאן על אבא. הוא היה החבר הכי טוב שלי ועדיין לא יכולתי לספר לו עליו. "די אני לא רוצה לדבר על זה עזוב אותי!". הוא קם מהמיטה ונשען על הקיר משלב את ידיו צמוד לחזהו. "טוב חכי רגע". הוא הפנה לי את גבו והסתובב אלי שוב. "היי, אני בריאן ווילר, בן שבע עשרה וחצי, אני גבוה, חסון,שרירי, חתיך,מסחרר את הבנות,עף על עצמי ובמקרה אבל במקרה אני החבר הכי טוב של הנערה הכי כו..אמ..סליחה יפה בעולם! את מכירה אותה?! קוראים לה מייגן אנטוני בת שש עשרה עם שיער שחור פחם ועיניים כחולות הכי יפות בעולם. אבל יש בעיה! לילדה הזאת יש דפיקה מאוד גדולה!". לא הפסקתי לצחוק איך שהוא זז ואמר את זה.קמתי אליו והתקדמתי לכיוונו. שילבתי את זרועותי סביב צווארו. "אה כן? יש לי דפיקה? נו בוא נשמע,מה הדפיקה שלי?". הוא תפס את מותני והצמיד אותי אליו. "את לא סומכת עלי". הוא לחש לי באוזן. "בטח שאני סומכת עליך!". "אם היית סומכת עליי היית מספרת לי מה הציק לך כל כך ולמה רבת עם לן!". "היא חושבת שאני מאןהבת בך". הוא הביט בי לשניה וצחק. הצטרפתי אליו וצחקתי איתו. "אתה רואה אמרתי לה שאני לא יכולה להתאה בך זה פשוט לא זה". הוא הפסיק לצחוק ועזב את מותני והתקדם לכיוון הדלת. "בריאן?". הוא לא הקשיב לי ויצא מהדלת, שמעתי את הצעדים הכבדים שלו על מדרגות הבית. רצתי אחריו." בריאן! חכה שניה! מה אמרתי! שאני לא מאוהבת בך?!.. הוא עצר רגע לפני שיצא מהדלת הראשית והתקדם אלי. "את מבינה עד כמה שאת דפוקה?! זאת הדפיקה הכי גדולה שלך את דפוקה!!". הוא הפנה לי את גבו ויצא החוצה יכולתי לרואת מבעד לדלת איך הוא טורק את דלת המכונית בחוזקה ויוצא ממגרש החניה. נכנסתי הביתה והתיישבתי על הספה בסלון. התכרבלתי בתוך השמיכה שעוד השארתי שם מהצהריים. מדהים. רבתי גם עם לן וגם עם בריאן. שניהם דבילים שלא יודעים להתנהג כמו בני אדם. אבל למה בריאן כעס שאמרתי לו שאני לא מאוהבת בו?. "לא לא לא, אין מצב שהוא מאוהב בי". "מי?". בדיוק אמא יצאה מחדרה ושמעה אותי מדברת לעצמי. קמתי במהירות מהספה ונשקתי לאמא במצחה. "כלום מם, לילה טוב". רצתי במעלה המדרגות לחדרי וסגרתי את הדלת אחרי.
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
