נכנסתי הביתה. האורות היו כבויים. עליתי במדרגות לחדרי. הארתי את דרכי עם הפנס שבפלאפון שלי. עיני שרפו. בריאן עזב אותי,שהוא חולה,איך הוא יכל לעשות את זה, הוא פשוט לא זקוק לי?? "אא". החנקתי יבבה שיצאה מגרוני הדמעות לא הפסיקו לרדת. "מייגן?" שמעתי את אמא קוראת לי מחדרה. נכנסתי מהר לחדר האמבטיה ונעלתי את הדלת. לאחר כמה שניות שמעתי דפיקות על הדלת. "מייגן? את כאן?". לא עניתי לה. שמתי את ידי על פי ,מנסה לבכות בשקט. "מייגן! תעני לי את כאן??". "א..אמא לכי מפה..". הדמעות חנקו אותי. "מ..מייגן? את בוכה?? תפתחי לי את הדלת מיד!". קמתי מהרצפה ואמא פתחה את הדלת. "אעעעעעעעעע דייייי!!! דייייייי!! נמאסס ליי!! אנייי לא רוצהה יותר אני לאא רוצההה!!!". צרחתי בכל כוחי,הוצאתי את וילון האמבטיה ממקומו, שברתי את המראה מעל הכיור שבמקלחת עם אגרופי, דם התחיל לבצבץ על ידי זה כאב. אבל לא כאב כמו מה שהרגשתי בלב שלי."מייגגןןןןןן ???? תפסיייקקיייייייייייי!!!! דיייי!!! התחרפננתתת??? מהה קורה לךךךךך?? מיי....מיגגןןןןן!!!". אמא צעקה עלי ומיד לאחר מכן פרצה בבכי. "דייי ילדהה שלי מה יש לך?? מה קרהה??" אמא התיישבה על קצה האמבטיה והתייפחה. "מה קורה?? את רוצהה לדעת מה קורהה??". צעקתי עליה כאילו שהיא אשמה ממה שקרה לבריאן. "בריאן חולה כמו אבאאא!! הוא חולהה במחללההההההה האידיוטיתת הזאתת כמוו אבבאאאאאא!!!". העפתי את כל התמרוקים שהיו במקלחת דפקתי את ראשי בקיר כמה פעמים עד שהרגשתי שהוא מסתחרר. "דייי!!! תירגעיייייייייייייייייייי!!!". אמא תפסה אותי בכתפיי וניערה אותי כמה פעמים. הבטתי בה לשניה, שניה של שקט ואז הנחתי את ראשי על כתפה ופרצתי בבכי. "מייגן די! די! הכל יהיה בסדר! אני לא אתן לך! אני לא אתן לך לאבד אותו! אני לא אתן לך לאבד אותו כמו שאיבדתי את אבא שלך אני לא אתן לך לאבד את האהוב שלך! אני אעשה הכל כדי שתהיי מאושרת את שומעת אותי?" אמא הרימה את ראשי והסתכלה לתוך עיני. "את שומעת אותי??". הדמעות זלגו מעיניה. "הוא נפרד ממני אמא...הוא נפרד ממני...". המשכתי לבכות אפילו שהמשיכה לתפוס בפרצופי. "אז את תדאגי להחזיר אותו אליך!". "אמא אולי הוא צודק אני לא צריכה את כל זה אני אשכח ממנו ו...". "את מה?! את תשכחי ממנו?? את תהיי שם בשבילו גם אם הוא לא ירצצה!! את מבינההה??? את לא תעזבי אותו רק בגלל שהוא החליט!אתם שניים בזהה!! שניים ואתם תעברו את זה! עכשיו קומי על הרגליים ותיכנסי למקלחת מחר את הולכת אליו ואת מראה לו שהוא לא יכול לזוז בלעדייך!!". הבטתי באמי בתדהמה. מאיפה בא כל הכח הזה להילחם ככה ,שאבא חלה היא היתה חלשה ועכשיו נכנסה בה עוצמה אדירה."שמעת אותי??". "כן אמא שמעתי". "יופי! עכשיו קומי". אמא קמה מהאמבטיה ואני קמתי אחריה. היא יצאה מחדר האמבטיה וסגרה את הדלת אחריה. הורדתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת המים רתחו וכל גופי שרף רציתי להישאר שם. עד שאני אשרף ואמות. לא רציתי לחיות יותר. לא בידיעה שאני אחיה בלי בריאן. אחרי חצי שעה של מקלחת רותחת יצאתי. ריצפת חדר המקלחת היתה מלאה בשברי זכוכית ובקבוקי קרמים שבורים על הרצפה. דילגתי בזהירות בין כל שברי הזכוכית ויצאתי מחדר האמבטיה. נכנסתי לחדרי זרקתי על עצמי פיג'מה ונכנסתי למיטה.
"בריאן אתה לא יכול לעזוב אותי! אתה מבין אתה לא יכול לעשות לי את זה! אני ואתה זה לנצח אתה מבין?"
שלחתי לבריאן הודעה חיכיתי שהוא יענה לי. זה לא יכול להיגמר ככה! ובמיוחד לא עכשיו.
"סטון.תפסיקי את מקשה עלייך ובמיוחד עליי אני לא רוצה שתפגעי לכי יש לך עוד חיים שלמים לחיות למה שתהרסי אותם בגללי??"
"אני לא יכולה לחיות בלעדייך בריאן"
"אבל אני כן..גם אם זה קשה אני לומד לחיות בלעדייך כי אם אני צריך לבחור ביני ובינך אני בוחר בך מייגן"
אחרי שקראתי את ההודעה האחרונה ששלח לי הבנתי שאני לא יכולה לוותר עליו לעולם
"בריאן ... לפחות תגיד לי מה עם אמא שלך ואחותך.. הם יודעות בכלל?"
"לא סטון הם לא יודעות"
"מהה למה הן לא יודעות?? הן חייבות לדעת הן המשפחה שלך!"
"סטון בבקשה אל תתערבי בזה את כבר לא חלק מהסיפור הזה אז אני אחליט מה לעשות".
"אבל זה לא בסדר מה שאתה עושה!!!".
"לילה טוב מייגן.."
בריאן הרגיז אותי. איך הוא לא סיפר לאמא שלו על זה?? איך הוא מסוגל??
דבר אחד אני יודעת ! אני לא אוותר לו על זה!!
YOU ARE READING
Decision
Dla nastolatkówמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
