"מייגן אנטוני, בואי קחי את המבחן בספרות". המורה קראה לי לשולחנה. "כל הכבוד מייגן אני גאה בך". היא חייכה אלי והחזרתי לה חיוך קטן והתיישבתי בחזרה בשולחני. הצלחתי במבחן הזה בזכות לן היא תותחית. היא לימדה אותי את החומר הכי טוב שהיא יכלה. היא ישבה בקצה השני של הכיתה ליד בן דודה סם. היא אפילו לא הסתכלה אלי. בריאן לא הגיע לשיעור היום. בכלל לא ראיתי אותו בבית הספר. נשמע הצלצול ויצאתי מהכיתה. הייתי לבד,ממש לבד. בלי לן ובלי בריאן. החורף התקרב והרוח העיפה את שערי על פרצופי. התקדמתי לכיוון הקפיטריה. לקחתי תפוח ופחית של מיץ תפוזים. יצאתי למדשאות וראיתי את בריאן. הוא לא היה לבד, הוא היה עם רייצ'ל, הפצצה של השכבה. היא תפסה אותו בשתי לחיו ונישקה אותו על שפתיו. כעס לא מובן התחיל לעלות בתוכי. אין לי סיבה לכעוס עליו,הוא חבר טוב שלי. טוב בעצם היה.
יצאתי משער בית הספר בסוף היום ועליתי על אופניי.ונסעתי הביתה. כשהגעתי לחזית הבית ראיתי רכב מוכר. הרכב האדום של לן. הצצתי כדי לראות אם היא שם, היא לא היתה באוטו. נכנסתי למרפסת הקדמית ופתחתי את הדלת הראשית של הבית. אמא ולן ישבו ביחד סביב השולחן. לן הבחינה בי וניגבה את הדמעות שהיו בעיני, כנראה בכתה,אין לי מושג. "אמא?מה?טוב לדעת שהיא!פה." תפסתי את תיקי בשתי ידי ועמדתי צמוד למדרגות."מייגן!זאת שאת מכנה אותה"היא" זאת לן החברה הכי טובה שלך ואני לא אתן לך להתייחס אליה ככה!". "אמא אבל את לא יו..". "אני יודעת הכל מייגן! הכל! אני יודעת על מה רבתם אז תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה ותהיי בוגרת ותדברי איתה!". הסתכלתי על אמא. אמא אהבה מאוד את לן כמעט כמו שהיא אהבה אותי, היא דאגה לקשר שלנו יותר מכל דבר אחר. "מייגן, אני מצטערת.באמת.את יודעת שבחיים שלי לא הייתי מדברת על אבא שלך הוא היה האיש הכי מצחיק שראיתי אי פעם, הוא תמיד שימח אותי את יודעת שמה שאמרתי היה מתוך כעס,לא חשבתי,סליחה. אני לא רוצה לאבד אותך מיי...". לן קמה מהכיסא והתקדמה אלי ותפסה את כף ידי.הייתי זקוקה לה במיוחד ראחרי שרבתי עם בריאן, משכתי אותה אלי וחיבקתי אותה בחוזקה.היא משכה אותי במעלה המדרגות לכיוון חדרי וסגרה אחרינו את הדלת. "קדימה, תתחילי להתארגן עוד שעתיים יש מסיבה בבית של רייצ'ל ואני לא הולכת לפספס אותה מותק!". לן קרנה מאושר. נדהמתי ממה שהיא אמרה זה לא שיש לי משהו נגד רייצ'ל אבל אחרי שראיתי אותה היום עם בריאן ממש לא התחשק לי לראות אותה!. התיישבתי על הפוף שלי לצד הארון ונאנחתי. "אני לא הולכת לשום מסיבה לן! אני לא סובלת את רייצ'ל!". לן הסתכלה עלי בתדהמה. "רייצ'ל? מה הבעיה בה? היא ממש חמודה!". "כן חמודה, פרחה!" לחשתי לעצמי "מה אמרת מייגן?". "כלום אמרתי שאני פשוט לא הולכת למסיבה הזאת". "נגיד גם לבריאן לבוא". לן נעמדה פתאום וניצוצות בעיניה. קפצתי מהפוף שלי למשמע השם בריאן. "רק לא בריאן!". לן טילטלה את ראשה כמה פעמים מנסה להבין את דבריי. "מה? מה הבעיה בבריאן??. התקדמתי לכיוון החלון, לכמה שניות התביישתי שרבתי איתו. "אנחנו לא מדברים.רבנו. ואני לא רוצה לדבר איתו אחרי מה שראיתי היום". הסתובבתי כדי להסתכל על לן היא חזרה והתיישבה על המיטה. פיה היה פעור. "הייתי שואלת אותך על מה רבתם אבל נעזוב את זה בצד.אני רוצה לדעת עכשיו מה ראית היום". הסתובבתי בחזרה לחלון."עזבי לן אני לא רוצה לדבר על זה". "עכשיו!! או שאני תולשת לך את האישונים הכחולים מהחורים!". לן איימה עלי והאמת שהתחלתי קצת! לפחד. "ראיתי את רייצ'ל מצרפתת אותו היום במדשאות בבית הספר! מול כולם!". לכמה שניות היה שקט לא רציתי להסתובב ללן ולראות את הפרצוף שלה. אחרי כמה שניות שמעתי פתאום את לן מתחילה לצחוק בקולי קולות היא רצה לכיווני והצמידה אותי לחלון כך שלא יכולתי לזוז. "את מקנאה? רגע, מה אני בכלל שואלת? את מקנאהה!!!" היא לא הפסיקה לצחוק ולרוץ בחדר. הסתובבתי אליה והסתכלתי עליה משתוללת. אני לא מקנאה! ממש לא מקנאה. אולי קצת.. אבל אין לי מה לקנא. אני לא מאוהבת בו! נקודה!". " את רוצה שאני לא אדבר איתך שוב לן?". פניתי ללן והיא נעצרה. "לאלאלא. אבל נעשה דבר כזה! אני מפסיקה לצעוק שאת מקנאה ואת באה למסיבה ו..בלי אבל! יאללה לכי תתלבשי אין זמן! אני יאסוף אותך עוד שעה בייב ביוש!!" היא נשקה על לחיי ויצאה מהחדר מאושרת. לא יכולתי להגיד לה לא. לא יכולתי לאכזב אותה, והאמת שנורא רציתי לראות את בריאן
YOU ARE READING
Decision
Fiksi Remajaמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
