"כדי לך מאוד לזרוק את האדום. מייגן אני רציני!!"
סם ישב על קצה המיטה שלי והחזיק את כל קלפי המשחק שלו. זה כבר היה הסיבוב השלישי שלנו בטאקי. "משנה צבע ל...". ראיתי את פניו המבוהלות של סם. לא יכולתי שלא לצחוק. הנחתי בגאווה את הקלף שלי על מגדל הקלפים שיצרנו. "לאאא!! למה כחולל למההה???". סם צרח והעיף לאוויר את כל הקלפים שלנו. צחקתי ותפסתי את הבטן מרוב כאב. "מה לעשות לא תמיד תנצח!!". סם התקרב אלי וקפץ עלי. הוא דיגדג אותי. וכמובן שאני לא יכולה להתמודד עם דגדוגים. סם תפס את פני ונשק לי. עברה לי בגוף תחושה מגעילה. הרחקתי אותו ממני והתיישבתי. הזזתי את השיער מפני והתעלמתי ממנו. "מייגן? את בסדר??". סם התקרב אלי, אך התרחקתי ממנו ונצמדתי על גבי הקיר. "אתה יכול ללכת בבקשה? אני..אני צריכה להיות לבד..פשוט.לך.". לא הסתכלתי על סם. לא יכולתי לראות את הבעתו. ראיתי את סם מתקדם לעבר הדלת ויוצא דרכה מבלי להגיד מילה. הרמתי את ראשי באיטיות ותפסתי בגרוני. עברה לי בגרון תחושה של גועל, של התרחקות. צמרמורת עברה בגופי כמו אלפי נמלים שמטפסות עלי. פניו של בריאן עלו כנגד עיני וניסיתי כמה שיותר למחוק את פניו. קמתי מהמיטה עם תחושה של בחילה. יצאתי מחדרי בריצה לעבר חדר האמבטיה. פתחתי את מכסה האסלה והקאתי לתוכה. הקאתי שלוש פעמים. הרמתי את ראשי. שערי היה רטוב ממיץ מרה. קמתי מהרצפה ושטפתי את פניי. זה היה קיא מוזר לא של כאב בטן, או כל דבר אחר. זה היה שונה. נכנסתי לתוך המקלחת ועשיתי מקלחת התרעננות במשך עשרים דקות. יצאתי מחדר האמבטיה ונכנסתי למיטתי עם המגבת עטופה סביבי. לקחתי את הנייד ונכנסתי אל ההודעות שלי ושל בריאן מאתמול בלילה. אני אוהבת את סם. אני יודעת את זה. אני נהנית איתו, ואני לא מתחרטת על זה שנתתי לו צאנ'ס. הטלפון רטט בידי ומבהלה הוא עף לי מהיד. שיחה נכנסת מסם. הסתכלתי על התמונה שלנו יחד שנחה על המסך. לא עניתי לו. לא יכולתי לענות לו, גם אם רציתי. איזה תירוץ יכולתי להביא לו? איזה תירוץ יכולתי להמציא לו על זה שהעפתי אותו מביתי? מה אני אגיד לו אחרי שקטעתי אותו שוב מלעשות את הצעד שהוא מחכה לו כל כך? הוא התקשר רק פעם אחת, הוא לא ניסה שוב. הנחתי את הפלאפון על השידה וקמתי בכדי להתלבש. לבשתי את הפיג'מה הצימרית התכולה שלי שהתאימה לצבע העיניים שלי. סרקתי את שערי הרטוב. ולשניה היה לי נורא מוזר לראות אותו צבוע בצבע זר, בצבע בהיר כל כך. אני שחורה. בריאן כל כך אהב את השילוב הזה של השחור והכחול של עיניי. די! אני חייבת להפסיק להכניס את בריאן לכל דבר שקורה לי. זה נגמר. סגרתי את הארון והתכוונתי לצאת מחדרי אך שוב פעם צלילו של הרטט הסיח את דעתי. עכשיו זו לא היתה שיחה, זו היתה הודעה. הודעה מסם.
"מיי?"
לא יכולתי להתעלם ממנו כי זה יהיה חשוד מדי.
"כן סם.."
"את בסדר??"
"אני דואג לך. אני צריך לדבר איתך, על הכל"
הוא נפרד ממני?! לא, לא, סם בחיים לא יפרד ממני.
"אני צריך לדעת אם פגעתי בך, או אם אמרתי משהו לא במקום."
"את שם? :/"
"כן! כן! אני כאן!"
"לא פגעת בי, אתה בחיים גם לא תפגע בי, אני מצטערת אם אני גורמת לך לחשוב כאלו דברים פשוט...
אני לא יודעת עובר עלי משהו.. אין לי מושג מה."
"סליחה:("
"לא. אין לך מה לבקש סליחה. אבל עכשיו את צריכה או יותר נכון חייבת להגיד כן. אני אבוא לאסוף אותך הערב. תפתעי אותי. להיות יפה חחחח כמו שדילן אוהב להגיד. אני אחכה לך."
"אוקי. אני אדאג להיות הכי יפה שאפשר."
"אני אוהב אותך"
"גם אני ♡"
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
