"מייגןןןןן!!" השמש נכנסה לחדרי דרך החלון שנמצא ליד השידה שלי. אמא צעקה לי כמו מטורפת. נכנסתי לתוך נעלי הבית שלי וצעדתי לכיוונה. "מהה זהה? אה? מה זה?! השמלה של פתיחת השנה וכבר הספקת להרוס אותה? אלוהים מייגן! את.. את פשוט לא אחראית!. אמא לא הפסיקה לצעוק עלי ועל מה שעשיתי לשמל. לא היה לי בכלל כוח לענות לה פשוט נתתי לה לצעוק עד שהיא תירגע. צחצחתי שיניים ורצתי לחדרי. "58 הודעות מלן! יופי אני ממש לא מתכוונת לענות לה". דיברתי לעצמי בזמן שזרקתי על עצמי את חולצת בית הספר הלבנה ואת המכנסיים. רצתי במדרגות בתוך גל הצעקות של אמא. "ביי מם" ועוד לפני שהיא הספיקה לענות טרקתי מאחורי את הדלת כדי לא לשמוע את הצרחות שלה. עליתי על האופניים והתחלתי לנסוע לכיוון בית הספר. כבר כמה קילומטרים לפני שער בית הספר הייתי צריכה להאט את הרכיבה. אלפי תלמידים נכנסו בקצב לתוך בית הספר. החנתי את האופניים שלי ונכנסתי לבית הספר , מחכה לפגוש אנשים מוכרים.לא,ולא את לן.
"לא דיברתי עם מייגן מאתמול בלילה מהמסיבה..סם...נראהלי היא כועסת עליי...אבל...אין לה שום סיבה". התקרבתי לשירותי הבנות למשמע קולה של לן מהשירותים, היא דיברה עם בן דודה סם. "אין לי שום סיבה לכעוס עלייך?? את נטשת אותי על תחילת המסיבה בשביל איזה דילן שמסחרר את כל הבנות ואפילו לא חיפשת אותי!". נכנסתי לשירותים והתחלתי לקנטר ללן. "לא חיפשתי אותך?! התקשרתי אליייך מיליון פעם! את לא ענית! מה כבר יכולתי לעשות?" לן התקרבה אלי ותפסה בידי. "את לא יודעת מה פיספסת בזמן שלא היית איתי!". גיחכתי ללן "את!לא יודעת מה פיספסת בזמן שלא היית איתי!". יצאנו מהשירותים והתקדמנו לכיוון הכיתות. סיפרתי לה על בריאן ועל זה שנאלצתי לנסוע הביתה עם אדם זר שאני לא מכירה. "דילן... אם בנשף הסיום, שנה הבאה אני והוא לא צועדים יד ביד אני כלבה! סבבה?". לן הסתכלה עלי בעצבנות, כאילו אני אשמה ברגשותיה כלפי דילן. בזמן שלן המשיכה לתכנן את נשף הסיום שלה ושל דילן הפלאפון שלי צילצל. אמא. "מה מם?...כן..אמ..בטח...אני אלך לאבא אחרי הלימודים..אין בעיה..תודה מאמי..אוהבת,ביי". הייתי זקוקה לשיחה הזאת עם מא אפילו שהיא היתה קצרה מהרגיל. אמאהיתה האדם הכי קורב אלי. היא כמו חברה שלי. היא פשוט הכל בשבילי. אני ולן צעדנו לעבר המדשאות של התיכון ראיתי מרחוק את בריאן. לא ידעתי שהוא לומד בבית הספר שלנו. "לן?, את רואה את זה שם עם הכובע הלבן? זה בריאן". אמרתי ללן ותפסתי עוד יותר חזק את זרועה. "ז..זה..בריאן? בריאן בריאן?? זה שהסיע אותך הביתה?! ממש אתמול בלי..". "כן לן!! זה הוא! סתמי כבר מה את מתלהבת כולה בחור כמו כל הבחורים". "לא תקשיבי בובה את שווה! ואני רצינית מייגן!"
YOU ARE READING
Decision
Teen Fictionמייגן אנטוני, בת שש עשרה חיה את החיים הכי מאושרים שיכלה לדמיין אי פעם. אך דבר אחד הורס לה את הכל. מות אביה. חייה משתנים מקצה לקצה והיא נשבעת לא לאהוב יותר. אבל הדברים משתבשים והיא מכירה נער שתצטרך להחליט החלטות חשובות לגביו והכי חשוב לגביה!
