פרק 36

604 36 6
                                    

אעע.. אויי". אמא נאנחה וניגבה את דמעותייה. "אמא..היי נראה לי שכדי שתלכי לסיבוב קצר, תירגעי קצת אני לא רוצה שיקרה לך משהו..". אמרתי לאמי ונתתי לה לשתות מים. היא ישבה ליד מצבתו של אבא במשך חצי שעה ולא הפסיקה לבכות ולדבר אליו. "אני..אני לא רוצה להשאיר אותך כאן לבד..". אמא אספה את שערה לקוקו מכורזל. "אמא.נו באמת..לכי ותחזרי עוד מעט..". ניסיתי להרגיעה במילותיי. היא הביטה בי למשך כמה שניות ונאנחה. היא נישקה את מצחי ויצאה מאזור מצבתו של אבא, היא התהלכה בין עשרות מצבות לאזור של הדשא, האזור הטיפה יותר פורח. התיישבתי על הרצפה וליטפתי את הלוח הבודד שנשאר לי מאבי. "אבא, אבא כמה דברים קרו מאז שעזבת..". דיברתי לאבי וידעתי שהוא שומע אותי. "אם היית פה אולי הדברים היו קצת יותר מסודרים.. אולי היית עוזר לי עם בריאן והיינו בסדר עכשיו.. מי יודע..". רק המחשבה שבריאן חלה באותה מחלה שלקחה את אבי גרמה לצמרמורת עזה לעבור בגופי. " אני פחדנית אה? איזה בושות אני עושה לך. יש לך ילדה פחדנית שאפילו לא מסוגלת לספר לחבר שלה מה קרה לאבא שלה. ". הבטתי על שמו של אבי ועל המילים החרוטות על המצבה. ככל שעבר הזמן התקשיתי יותר להאמין שאבי באמת לא נמצא כאן. היינו משפחה כל כך מאושרת. היה לנו  אחד את השניה ולא היינו צריכים יותר מזה. "אני עכשיו עם סם בן דודה של לן שגם היא עזבה אותי. מה אתה אומר אבא? איזה חיים נתת לי שאני צריכה לסבול ולראות איך כל האנשים שלי עוזבים אותי לאט לאט? . זלגו מעיניי כמה דמעות של עצב שלא יעזוב אותי לעולם על כך שגרמתי לאנשים שאני אוהבת לעזוב אותי בגלל כמה טעויות מרות. אם רק הייתי מגלה על המחלה של אבא קצת לפני אולי הוא היה היום כאן איתי. או אם לא הייתי רבה עם לן ונותנת לה לנהוג בשקט היא היתה איתי כאן. או אם היייתי עם בריאן והייתי באמת מבינה מה הוא בשבילי גם הוא היה איתי כאן. ניערתי את ראשי בחוזקה וניסיתי להוציא כמה שיותר מהר את רגשות האשם מראשי . "אני אוהבת אותך אבא , תישאר איתי ותעזור לי לעשות כבר החלטות נכונות שאני לא התחרט עליהן. " נישקתי את מצבתו והנחתי לו כמה אבנים ופרחים. ניקיתי קצת את השטח שלו ויצאתי לכיוונה של אמא. היא שוחחה עם אדם בסביבות גיל הארבעים, הוא היה גבר נאה שנראה מעולה לגילו, אמא נראתה שמחה ומחויכת, כאילו נעים לה להיות בחברתו של אותו אדם. למרות אותה שיחה "מרתקת ורומנטית" שהם ניהלו נאלצתי לקטוע אותה. "אמא?". קראתי לה והבטתי בה במבט שמחכה להסבר. היא הבינה את מבטי ומיהרה להציג לי את אותו אדם ששוחחה איתו. "מייגן, השוטר וויל, וויל זאת בתי מייגן". אמא הציגה בביישנות אותי לשוטר כביכול וויל שמו. "נעים להכיר אותך גברת מייגן". הוא הושיט לי את ידו בכדי ללחוץ אותה אך הראיתי לו שאני לא מעוניינת. הוא הוריד את ידו בבושה במהירות ומיהר לשנות נושא. לפני שבכלל התחיל לדבר התפרצתי לשיחה ופניתי לאמי במבט קודר. "נלך?". אמא הביטה בי בכעס לרגע ומיהרה להיפרד מהשוטר. "שמחתי להכיר אותך גברת אנטוני.". וויל חייך לאמי ונישק את כף ידה. כמעט  הקאתי מהמתיקות יתר שרכש הבנאדם. גררתי את אמי לעבר המכונית. "מה אמא? מה זה הדבר נטוף רומנטיקה הזה?". " מה את רוצה??הפקח שם לי דוח והוא היה בסביבה אז הסברתי לו על  אבא שלך.". אמא הסבירה את עצמה כמו נערה מתבגרת. "וזה ממש יעזור!". גיחכתי לדבריה ונכנסתי לרכב.". "מה את מזלזלת עובדה שאין דוח! אין!". היא נופפה לי בפנים עם הדוח הקרוע לגזרים. "תגידי מה לקחת בעשרים דקות האחרונות?! אמרתי לך ללכת להירגע לא לקחת שמחת יתר!". הבטתי בה בחשדנות. "אני לא יודעת אולי השיחה עם אבא שלך גרמה לי להבין שהחיים ממשיכים וצריך להנות מהם". אמא התניעה את הרכב והתחילה לנסוע. הבטתי בה במבט המום  ונגעל מכל האופטמיות הזאת שלה. "כן אמא מה אני יגיד לך החיים הם מתנה!".ליגלגתי והבטתי דרך החלון על הכביש הסואן. "כן תאמיני או לא הם מתנה גדולה!".

DecisionWhere stories live. Discover now