Decision

פרק 27

סם ואני נשארנו בחדר האחות לפחות חצי שעה. טיפלתי בו וישבנו וצחקנו בלי הפסקה על הרבה דברים. "את לא מבינה בכלל כמה אני מתגעגע ללן. אני פשוט לבד עכשיו. ". סם הרצין את מבטו פתאום והתעצב. "אתה לא לבד סם, אני כאן...". תפסתי את כף ידו וחייכתי בכדי שיבין שאני מתכוונת לכל מילה. "את לא איתי מייגן..את עם בריאן ו..". עצרתי אותו באמצע דבריו. "אני בת זוג של בריאן אבל זה לא אומר שלא יכולים להיות לי ידידים ואתה החבר הכי טוב שלי! שכחת איך היית בא אליי והיינו יושבים שעות על גבי שעות?..". סם חייך וצחק. "כן ועוד איך אני זוכר על מה לא דיברנו...". נשמעו פתאום כמה דפיקות על הדלת והדלת נפתחה. בריאן עמד בעברה השני והביט בנו. סם התיישב ישר ולבש את חולצתו. הבטתי בבריאן ואז בסם. "בוא..". לקחתי את ידו של סם והקמתי אותו. בריאן נכנס לחדר אפו דימם ולחיו היתה סגולה מהאגרוף שנתתי לו. הוא עמד שם חסר אונים. חלפתי על פניו ויצאתי מהחדר. השארתי את הדלת פתוחה. "סטון..". בריאן קרא לי והסתובבתי באיטיות ובעצבנות אליו. בריאן גירד את עורפו והצמיד את שפתיו בלחץ. גומותיו הופיעו מתחת לחבורה שהונחה לו על הלחי. "את יכולה לעזור לי?". הוא ביקש ממני כמו ילד קטן שמתחנן לסוכריה. הבטתי על סם לראות את תגובתו. הוא עזב את ידי בעדינות וסימן לי ללכת. "אתה תסתדר??". שאלתי אותו ופחדתי לתת לו ללכת. "כן מייגן החבר שלך צריך אותך עכשיו יותר ממני..". הוא חייך והלך. הסתכלתי עליו עד שיצא מזווית עיניי. הסתובבתי בחזרה כדי להביט בבריאן והוא עדיין עמד שם מחכה לתשובה. "שב.". פקדתי עליו והצבעתי על המיטה. נכנסתי לחדר וסגרתי אותה. בריאן ישב על המיטה והתיישבתי מולו על הכיסא . "תתקרב אליי..". אמרתי לו ולא הסתכלתי עליו כעסתי עליו כל כך ולא יכולתי בכלל להסתכל לתוך עיניו. הוא התקרב אלי כל כך קרוב שכמעט שפתיו נגעו בשפתי. הוזזתי את ראשי לכיוון הנגדי והרחקתי אותו מפניי בעזרת ידי. "סטון.. נו אני מצטער!". הוא התנצל בפני כמו תמיד. לקחתי צמר גפן והרטבתי באלכוהול והתחלתי לנקות את אפו. הוא צימצם את עיניו מרוב כאב בדיוק כמו שסם עשה. לא התייחסתי לדבריו בכלל. "תסלחי לי! מה חשבת שאני אשב בחיבוק ידיים בזמן שאיזה סוטה מטריד את החיים שלי?!". עצרתי עם האלכוהול והבטתי בו בזעם. "דבר ראשון! סם לא סוטה. דבר שני אתמול בלילה ביקשתי ממך פעמיים..פעמיים!! לא להרים עליו יד כי ידעתי שהוא שיכור! נראה לך שסם היה שולח לי סתם הודעה כזאת?! אנחנו כמו אחים והוא יודע שאנחנו ביחד והוא מכבד את זה!!". "נו בסדר הבנתי! עכשיו את סולחת לי?!". הוא חייך אלי בשובבות וזה הכעיס אותי יותר. "זה כל מה שאתה רוצה אה?! להשלים לא אכפת לך משום דבר אחר וכל מה שאתה רוצה זה להיות בקשר טוב עם כולם!". הוא החמיץ את פניו והביט ברצפה. "לא זה לא שאני רוצה להיות בקשר טוב עם כולם פשוט אני לא רוצה לריב איתך.. אני רוצה לנצל כל דקה איתך!". הוא הרים את ראשו וליטף את לחיי הימנית ושיחק בשערי בעדינות. "סטון.. אני לא יודע מתי אני אמות אני יכול למות עוד שנה או חודש או עוד שבוע ואפילו היום, אני לא רוצה למות בידיעה שאת שונאת אותי או שאת לא רוצה קשר איתי..". "תפסיק כבר! אתה לא תמות כי אתה תעשה את הניתוח ותחיה!". "ואם אני לא יעשה את הניתוח ואני אמות את תרצי לתת לי ללכת מבלי להגשים לי את החלום הזה שהוא לחיות איתך עד השניה האחרונה?". "אני לא שונאת אותך אתה פשוט.. עושה דברים שמרתיחים אותי ואני לא יכולה להמשיך ככה! אתה צריך להקשיב לי שאני אומרת לך לא לעשות משהו כי אולי אני צודקת..". הוא חייך אלי ועצם את עינייו. "אני אוהב אותך". הוא פקח את עיניו והתקרב אליי כמו בהתחלה. הוא תפס את לחיי ומשך אותי אליו. כמעט נפלתי מהכיסא אבל לא היה אכפת לי. הוא נישק אותי בטירוף. קמתי מהכיסא ונצמדתי לקדמת המיטה. תפסתי את עורפו והגברתי את הנשיקה. עליתי על המיטה וכך יכולתי להיות יותר קרובה אליו נשכבתי על בריאן והמשכתי לנשק אותו. "את רואה איך ששנינו שוכבים עכשיו? ככה אני רוצה שנהיה שנינו עוד כמה שנים בבית אבות אחד ליד השני בלתי נפרדים.". בריאן לחש לי באוזני ונישק אותי בצוואר. צחקתי ונישקתי אותו בלחיו. "טוב". הוא חיבק אותי חזק חזק ומחץ אותי למוות. צרחתי מרוב כאב עד שהדלת נפתחה. האחות נכנסה פנימה והאדימה מרוב בושה. קמתי במהירות מבריאן והתיישבתי לצידו. בריאן החניק צחוק בתוכו והכנסתי לו מרפק במותן. "מה זה?! תצאו החוצה מיד!". האחות צעקה עלינו והצביעה על הדלת, סימנה לנו לצאת. "אני מצטערת פשוט טיפלתי בו כי הוא נפצע...". ניסיתי לכפר על הבושה שעשינו. "כן ראיתי איך טיפלת בו..". האחות נופפה את ידה כאילו מלגלגת על דבריי. "אנחנו כבר הולכים גברת..". בריאן אמר ולחיו האדימו מהצחוק שרצה לבקוע מתוכו. קמתי מהמיטה ומשכתי במהירות את בריאן אחריי. יצאנו מחדר האחות וסגרנו את הדלת מאחורינו. בריאן נקרע מצחוק ברגע שיצאנו מהבניין. "זה לא מצחיק! מאיפה לך לדעת אם היא לא תגיד לאף אחד על מה שעשינו שם?!". התעצבנתי על בריאן מהיחס שלו לנושא הזה. "יאללה מה כבר יגידו יא פחדנית!". בריאן חיבק אותי חזק.