Decision

פרק 32

"כן.. לשעה 12:00 ..אממ כן תודה רבה". נכנסתי הביתה וניתקתי את הפלאפון. קבעתי תור למספרה. הרגשתי שאני חייבת לשנות את השיער שלי, את התסרוקת שלי ,את כל אורך החיים שלי, לשנות הכל, להתחיל מחדש. עליתי לחדר החלפתי לגופיה זרוקה ורחבה ומכנס ישן קצרצר אספתי את שערי לפקעת גדולה ומבולגנת. עמדתי במרכז החדר והסתכלתי על כל התכולה שלו. על הארון הלבן והמשעמם, על הקיר הורוד והילדותי על התמונות שנמצאות על הקיר. והאמת את רובן אני לא רוצה לראות יותר. על המיטה הכל כך מסודרת. תפסתי את השמיכה ומשכתי אותה בחוזקה מהמיטה. העפתי את הכריות על הרצפה, תלשתי את התמונות מהקיר. פתחתי את הארון ושפכתי מתוכו את כל בגדיי. הוצאתי את כל מה שהיה בתוך המגירות ליד החלון. החדר נראה כאילו עברה עליו סופת טורנדו. הרגשתי את האדרנלין בוער בי רציתי התחלה חדשה חיים חדשים. רצתי לעליית הגג. אבא אהב לצבוע את הבית כל כמה חודשים. הגג היה מלא בקופסאות של צבעים. הייתי צריכה רק לבחור את הצבע שאני רוצה. לקחתי את הסיד והעמדתי אותו ליד פתח הדלת אחריו לקחתי את הצבע הירוק הבהיר, את האדום, הכתום, הורוד והשחור.  הנחתי את כל מה שנדרש ממני כדי לצבוע את החדר. עליתי וירדתי כמה וכמה פעמים לעליית הגג בכדי לקחת כל צבע לחדר שלי. אחרי  שעה עמוסה רוקנתי את החדר מכל תכולתו הוא היה ריק וההד שהיה בו היה כל כך חזק שהרגשתי שאוזניי עומדות להתפוצץ. התחלתי לצבוע את הקיר שפעם נחו שם התמונות בצבע הירוק. אחר כך עברתי לקיר שנשענה עליו המיטה שלי וצבעתי אותו בלבן. כל הקיר שמעל החלון ציירתי פרחים אדומים ונוצות כחולות שירדו במורד הקיר. סיימתי לצבוע וירדתי לחצר שם השארתי את הארון שלי. זה היה החלק האהוב עלי לקחתי את הצבע הורוד והתחלתי לצבוע את הארון. אחרי השלוש שעות הארוכות האלה נכנסתי למקלחת  וניקיתי את גופי מכל הצבע. הלכתי למטבח והכנתי לי מנה קלה. התיישבתי בסלון והדלקתי את הטלוויזיה. "מה עבר על הבית שלי?!?!?". שמעתי את קולה של אמא צורב באוזניי. התעוררתי וראיתי שנרדמתי בסלון. לא סיפרתי לאמא על השינוי שעשיתי בבית והאמת שהבית נראה זוועה הדברים שלי נמצאו בכל מקום אפשרי. קמתי מהספה ושפשפתי את עיניי ניסיתי להתעורר כדי להסביר לה את הדברים. "אני מקווה שיש לך הסבר מספיק טוב בשביל הבלגן הזה שעשית מייגן!!". התקדמתי לעבר אמי ותפסתי את ידה. "אמא אני רוצה להתחיל מחדש, אני רוצה דף חדש נקי, להשאיר את כל הדברים שהכאיבו לי מאחור, אם זה המוות של לן, או בריאן שעוזב, או אני שהזנחתי אותי ואותך,ו.. לא יודעת אני רוצה להיות רעננה מחדש, הכל יותר..יותר.. בריא! אמא אני רוצה לחיות!". דמעות עלו לעיני. באמת שלא יכולתי יותר, התקופה הזאת היתה תקופה מזוויעה והייתי חייבת לשנות אותה. אמא חייכה אליי בחיוך גאה וחיבקה אותי. היא נישקה את ראשי וחיבקתי אותה בחזרה. "אני גאה בך! כל הכבוד! יאללה בואי נראה מה עשית למעלה אולי יש משהו שאני אוכל לשפר!". אמא עיוותה את פניה וצחקתי למראה פרצופה המבחיל. עלינו לחדרי אמא החליפה בגדים ונכנסה לחדרי. "וואו!.. זה..זהה ממש יפה! זה מדהים!". אמא נכנסה והתרוצצה בחדר על קצות האצבעות בין עיתון לעיתון שהוטבע בצבע. "אני רוצה את הקיר הזה!". אמא הצביעה ישירות לקיר הלבן. "מה תעשי איתו?". שאלתי אותה ונעמדתי לידה. "אני אצייר לך עץ ענק וצבעוני שהעלים נשרו ממנו והעלים יהפכו לציפורים!". אמא סימנה עם ידייה בהתלהבות את הציור המרשים. שילבתי את ידי והינהנתי בראשי. "אוקיי.. תעשי מה שאת רוצה רק חסר לך שזה לא יצא יפה!". אמרתי לה בביטחון. "את מזלזלת בכישורי הציור של אמא שלך?!". היא הביטה בי המומה. צחקתי למראה פניה. "לא ממש לא..אני אצא..". סימנתי בידי לעבר דלת החדר והלכתי לאחור. "כן כדי לך לצאת!". אמא צחקה וזרקה על מברשת מלאה בצבע. צווחתי למראה המברשת שהתעופפה אלי. ברגע האחרון הצלחתי להתחמק מהמברשת. ירדתי במדרגות. כבר החשיך בחוץ השעה היתה שמונה. השעה שמונה. בריאן צריך לנסוע. לא ידעתי מה לעשות. רציתי כל כך ללכת להיפרד ממנו כי אני באמת לא יודעת מתי אני אפגוש אותו שוב, אבל מצד שני העדפתי להישאר בבית ולשחרר אותו התיישבתי על הספה. והנחתי את רגלי על השולחן. רגלי הימנית התחילה לרעוד. הראש שלי היה בדילמה ענקית לא ידעתי מה לעשות. הסתכלתי סביבי מנסה לחשוב. קמתי על רגלי והתחלתי ללכת הלוך ושוב בסלון. "את צריכה ללכת! הוא חבר שלך! טוב..היה.. את צריכה  להיפרד ממנו..עדיין.. לא יפה. לא!! אני לא הולכת הוא נטש אותי! הוא עזב אותי! הוא נוסע אני לא צריכה להיפרד! לא אבל עדיין רק להגיד לו שלום! לא אני לא הולכת!". אחרי הדיבורים לעצמי ומריבה עם עצמי התיישבתי והחלטתי שאני לא הולכת."את הולכת!".קמתי ועליתי לחדר המקלחת. אני אראה לבריאן מה הוא מפסיד. הבגדים היו על האסלה על האמבטיה בערמות. משכתי מהערמה שמלת סטרפלס קצרה ומתנפנפת בצבע אדום. . בכדי לא להראות יותר מדי השקעה נעלתי עם השמלה סנדל צבעוני שהתאים בדיוק  לשמלה. אספתי את שערי בקוקו גבוה אבל  לא מתוח והוצאתי את הפוני שלי. סידרתי אותו יפה בצד המצח. ענדתי את עגילי הפנינה שלי ומרחתי על שפתי אודם אדום ובוהק. התזתי על גופי את הבושם שבריאן הכי אוהב ויצאתי מהמקלחת. עברתי ליד חדרי ופתחתי טיפה את הדלת והצצתי פנימה. אמא עדיין היתה בתחילת העבודה של העץ. "אמא!". ניסיתי להחזיר אלי את תשומת ליבה. "כן?". היא הביטה בי. "מייגן? למה את?". "אני הולכת לבריאן.. להיפרד ממנו..". "ככה?!". אמא הביטה בי מכפף  רגלי ועד ראשי. "כן ביי!". הפרחתי לה נשיקה באוויר וסגרתי את הדלת. לפני שיצאתי עברתי במשרד שהיה שייך לאבי. פתחתי את הדלת ונכנסתי. פתחתי את המגירה הראשונה בשולחן והוצאתי משם את הכובע של בריאן שנתן לפני הרבה זמן שהוא עזב אותי והשאיר לי אותו על הרצפה. לקחתי אותו בידי והצמדתי לליבי.  סגרתי את הדלת ויצאתי מהבית. הלכתי לעבר תחנת האוטובוס בתקווה שיגיע כמה שיותר מהר . כעבור שבע דקות האוטובוס הגיע. הנסיעה היתה קצרה יחסית לערבים אחרים שישנם  פקקים בכבישים. ירדתי בתחנה מול ביתו של בריאן. חזית הבית היתה מוארת והמכונית שלו עדיין עמדה בפתח הבית. חיוך קטן עלה על פניי. פחדתי שאני כבר אבוא והוא לא יהיה שם. לא רציתי לחצות את הכביש ולהיכנס לביתו. הדלת הראשית נפתחה ובריאן יצא ממנה הוא לבש מכנס ג'ינס קרוע וגופיה שחורה. על ראשו נח הכובע הלבן שלו שכל כך אהבתי. ניסיתי לראות את פניו יותר טוב והבחנתי בכך שהוא התגלח ונראה טוב יחסית לאיך שהיה נראה היום בבוקר. הוא היה רענן ונקי. אנה יצאה מפתח הדלת וחיבקה אותו בחוזקה ראיתי שהיא בוכה. בריאן תפס את פניה ונישק אותה על שפתיה. זאת אמא שלו והוא באמת משאיר אותה לבד עם מיה. הוא הצמיד את ראשה לחזהו וליטף את גבה. ראיתי שהיא אומרת לו משהו אבל לא יכולתי לשמוע היא נכנסה הביתה אבל הדלת עדיין היתה פתוחה. היא יצאה עם מיה מהדלת בריאן חיבק את מיה והרים אותה בשתי ידיו מיה הצמידה את לחייה ללחייו. אנה הגישה לבריאן שקית מלאה בדברים. אלו בטח היו דברים שלה ושל מיה, היא בטח רצתה שהוא יקח את זה איתו . בריאן חיבק את שתיהן בפעם האחרונה וסימן להן להיכנס הביתה. אנה נישקה אותו בפעם האחרונה ואז בלית ברירה נכנסה הביתה וסגרה את הדלת אחריה. בריאן פנה לעבר המכונית ובה להיכנס אליה. עכשיו הגיע תורי לחצות את הכביש ולהיפרד ממנו. חציתי את הכביש ורצתי קלות לעבר מכוניתו. כשהגעתי לפתח הבית נעמדתי ולא הוצאתי מילה. דלת המכונית היתה פתוחה ובריאן יצא ממנה. כשהסתובב הוא הבחין בי. "מייגן?" בריאן הסתכל עלי במבט מבולבל. חייכתי אליו חיוך חסר שיניים והסתכלתי עליו. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים לא רציתי לבזבז אף שניה. אני לא יודעת מתי הוא יחזור או אם הוא יחזור בכלל אז אני חייבת לנצל כל רגע בלהביט בו. "אני זוכרת את היום הזה ש..המורה הודיעה על חופשת החורף ואתה רצת איתי על הגב שלך בכל בית הספר. ועשינו מלחמת שלג. ונשכבנו אחד על השני. ואמרנו אחד לשניה כמה אנחנו אוהבים זה את זה ואמרת לי שאתה מאושר". כשדיברתי הסתכלתי על הרצפה וזזתי במקומי. חייכתי למשמע דבריי ובזכרונות שהעליתי. "מייגן זה..". "היית מאושר". הרמתי את ראשי והבטתי בו. חייכתי והנדתי את ראשי לחיוב. "היית מאושר! מה השתנה מאז?". "אני השתנתי, את השתנית..". "אני לא השתנתי". נכנסתי לדבריו. "מייגן.. קרו דברים.. אני לא יודע אני צריך ללכת..". בריאן הצמיד את גבותיו והסתובב. "אני יודעת שאתה צריך ללכת! אני רואה איך אתה ממהר! אבל אני מבקשת רק חמש דקות! חמש דקות אחרונות להקשיב לך, לקול שלך, להביט בך, בפנים שלך, בגוף שלך, להרגיש אותך.. חמש דקות ואז תלך בבקשה!". התקרבתי אליו ותפסתי את כפות ידיו חיברתי אותן לשלי והצמדתי לליבי. "אני אוהב אותך.". בריאן אמר לי. הסתכלתי עלי וצמרמורת עברה בגופי. דמעות עלו בעיני וחייכתי חיוך קטנטן. "אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר ביקום הזה את.. את. החיים שלי.. את החמצן שלי.. את החברה הכי טובה שלי.. אני לא יכול בלעדייך..את..את הסטון שלי.. את הסטון שלי! ורק שלי! אבל תביני אני ואת ביחד זה..זה לא הולך.. אני רוצה ימין ואת רוצה שמאל ועד שאני רוצה שמאל את רוצה ימין.. אנחנו לא יכולים להיות ביחד!". בריאן דיבר איתי בלי צעקות וקללות אחרי תקופה כל כך ארוכה. "אנחנו כן יכולים להיות ביחד!". הנהנתי בראשי ודמעות זלגו על לחיי. "לא סטון לא.". בריאן חייך אלי וגומותיו הופיעו דמעות עלו בעיניו והוא ניגב בידו השמאלית את דמעותי בזמן שידו השניה היתה בין ידי. "אני..אני רוצה להתחיל מחדש. אני רוצה הכל נקי וחדש. אתה נוסע ואני רוצה לשכוח אותך. טוב לא לשכוח פשוט לשחרר. לתת לך לעשות את הדבר הכי טוב בשבילך. אם אני אוהבת אותך כנראה שזה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשבילך לשחרר.". בריאן הנהן בראשו וחייך. "אבל אני חייבת ל.. לא יודעת דבר אחרון שילך איתי ממך שאני אזכור תמיד שאתה לא תהיה פה. הוא הביט בי , הוא לא הוריד את עיניו מעיני. הרגשתי כאילו אני נשרפת מעיניו. הוא הביט לתוך עיני עם עיניו החומות והיפות. עמדנו לפחות חמש דקות בדממה , רק מסתכלים לתוך עיניו של השני. הבטתי לרצפה, השפלתי את מבטי. הרגשתי את ידו של בריאן בסנטרי. הוא הרים את ראשי והרגשתי שהוא מסתכל עלי. הרמתי באיטיות רבה את עיני והסתכלתי עליו. בריאן משך אותי אליו והכניס את פיו לפי. נישקתי אותו בחזרה תפסתי את גבו ונצמדתי אליו הכי קרוב  שיכולתי. נישקתי אותו בלהט. אחרי חודש ימים שלא נישקתי אותו. התגעגעתי לשפתיו. לנשיקות שלו. הוא נישק אותי והרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו מתנשקים .הפרפרים בבטן שלי לא הפסיקו לעוף. ניסיתי להשתחרר משפתיו. אבל הוא לא הרפה. אז המשכתי לנשק אותו בכל הכוח. נישקתי אותו ונתתי ללשוני להצטרף. הוא הרפה ממני לאחר כמה שניות והתנשף הוא הצמיד את מצחו למצחי וחייך. "נראה לי שאני אזוז". בריאן אמר לתוך פני. התרחקתי ממנו קצת וחייכתי אליו. "תודה..". אמרתי לו והודתי לו על הנשיקה. "עשיתי את זה בשבילי לא בשבילך. הייתי מתאבד אם הייתי הולך מפה בלי לדעת שאני האחרון שנישק אותך.". בריאן הפריד את ידו מידי ונכנס למכונית רצתי במהירות לעבר בריאן. "רגע! קח!". הגשתי לו את הכובע שלו שהיה אצלי במשך תקופה ארוכה.". "אני לא צריך אותו תשאירי אותו אצלך.. מזכרת ממני.". "המזכרת היחידה שאני רוצה זאת הנשיקה שלך". הוא הסתכל עלי ולקח את הכובע שלו. התרחקתי קצת בזמן שהסתובב ובא לצאת. הוא יצא באיטיות מהחניה. עמדתי שם ולא יכולתי לתת לא ללכת רצתי אחרי המכונית ודפקתי לו על החלק האחורי. בריאן עצר במהירות את המכונית. רצתי לעבר המושב שלו ופתחתי את הדלת. "מה יש?!". הוא צעק עלי. "אתה לא יכול ללכת!! לאאא!! בריאן לא!!". התחלתי לבכות והתכופפתי לעברו חיבקתי אות חזק ולא שחררתי. "מה מייגן? אבל הרגע דיברנו! תעזבי אותי אני לא רוצה ללכת מפה שאני כועס.". בריאן הרים עלי את קולו. "לא בבקשה! עוד קצת עוד קצת!! אתה האהוב שלי בבקשה אל תלך!!". בכיתי והרטבתי את הגופיה שלו,  נחנקתי מרוב הדמעות. "בריאן משך אותי ממנו והביט בי. "אני צריך ללכת אני רוצה ללכת! סטון את יפה! הכי יפה בעולם! את יפה!". הוא נישק את מצחי והרחיק אותי מהמכונית. הוא טרק את דלת המכונית ויצא במהירות מהחניה. רצתי אחרי המכונית אבל הפעם לא הספקתי לעצור בעדו. "לאאאאאא!!! בריאןןן שליי!!! ל..ל.לל.ל.ל.אאא!! בבקשה!". בכיתי בלי הפסקה בריאן נסע. וכנראה שסיפור האהבה ..בנינו הגיע לסיומו