Our friendship

*first meeting part 1*

"בווקר טווב," דלת חדרי נפתחה בבת אחת וקולה המזמר של קלואי נשמע בכל החדר.
"היום יום שבת, לילה טוב," השבתי בתגובה וכיסיתי את עצמי בשמיכה, שנמשכה ממני בעוצמה. עם מעט הכוח שיש לי בבוקר, ובכלל, ניסיתי להיאבק אך תוך שניות אחדות מצאתי את עצמי ברצפה, אך מכוסה בשמיכה.

"את לא נורמלית," קלואי מלמלה בגיכוח.
"אמרה מי שזרקה אותי לרצפה כשעוד לא הספקתי להתעורר," השבתי בקול מנומנם ושיפשפתי את עיניי.
הושטתי את ידיי אליה והיא גילגלה עיניים בחיוך ועזרה לי להתרומם.
שטפתי את פניי במים קרירים, ציחצחתי שיניים ועשיתי את דרכי למטבח.

"בוקר טוב מותק," אמנדה, אמא של קלואי חייכה אליי וחייכתי בחזרה, משיבה "בוקר אור,".
"אני מזכירה לך שאנחנו עושות היום מסיבת פיג'מות," ציינה קלואי ואמה חייכה.
"קצת קשה לשכוח כשאת מזכירה לי כל 5 דקות," השיבה אמנדה ועשתה את דרכה אל הדלת.

"נס קפה כרגיל?" שאלתי את קלואי והיא השיבה בהנהון, כשראשה עמוק בפלאפון.
לאחר דקות קצרות סיימתי להכין לה את הנס ולי את השוקו הקר והתיישבנו יחד ליד האי.
"את חייבת ללמד אותי איך את מכינה את הנס כל כך מושלם," החמיאה לי תוך כדי הדגשה של ההנאה מטעם הקפה.
"יום יבוא." חייכתי ולקחתי לה את הפלאפון מידה.
"את לא בריאה," ציחקקתי כשראיתי במה היא שקועה.
"היופי שלהם לא בריא," היא חטפה את הפלאפון שלה מידי והמשיכה לבהות בקבוצת דוגמנים של חברה מפורסמת.

סיימתי את השוקו שלי ועשיתי את דרכי לחדר שלי. "את עובדת היום?" שאלה קלואי בקולי קולות, כאילו יש בינינו מרחק של כמה מאות מטרים, גורמת לי לצחקק,
"אני צריכה להרוויח כסף איכשהו," ציינתי.
"נקודה טובה," השיבה וחזרה לבהות בפלאפון שלה.

....

"הגעת בדיוק בזמן," איתן קרא כשנכנסתי לבית הקפה, "יש עומס מטורף," הוסיף ומשך אותי לחדר העובדים.
"למה יש כל כך הרבה אנשים?" תהיתי בזמן ששמתי את וסט העבודה.
"יש איזושהי הופעה של להקת בנים מפורסמת וכמות המעריצות שלהם פשוט לא הגיונית" איתן ענה "אני לא יודע איך ג'וש שורד," הוסיף והצביע על ג'וש שהיה נראה חסר אונים בקופה. "אני הולכת לעזור לו, בהצלחה," טפחתי של כתפו ועשיתי את דרכי לקופה.

"אלוהים את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך," ג'וש חיבק אותי במהירות וציחקקתי.
"טוב לדעת שאתה מתגעגע אליי כשאתה בצרה," תפסתי את מקומי על ידו. "איזו עוד סיבה יש לי להתגעגע?" שאל בחיוך ונתתי לו מכה. "קדימה, יש הרבה עבודה," הרצנתי וכל אחד מאיתנו תפס מקום והתחלנו לתקתק עבודה.

כעבור שעתיים כמות המעריצות החלה לאט לאט לרדת ונהיה קצת יותר רגוע, אך עדיין הייתה כמות גדולה של אנשים בבית הקפה.
"אני יכול להסתדר איתם, אלא ההורים שלהן, נראה לי שאיתן זקוק לעזרה יותר ממני," אמר ג'וש והנהנתי, עושה את דרכי למטבח.
"את רוצה להגיד לי שיש כאן עוד אנשים?" שאל איתן בתיסכול וציחקקתי. "חלק מהמעריצות הלכו, כנראה ההופעה התחילה, אבל ההורים שלהן כאן," הסברתי ונעמדתי לידו.
"מה לעשות?" שאלתי והוא חייך. "אני לא יודע איך היינו שורדים בלעדייך," החמיא לי והסמקתי מעט, לא כל כך מבינה למה. "משום מה כולם רוצים קאפקייקס," הוסיף במהירות והנהנתי. אני אוהבת לאפות ולבשל ולכן אני מעדיפה להיות הרבה פעמים במטבח ולא בקופה.

הכנו כמות נכבדת של קאפקייקס והכנסנו לתנור. "עכשיו עוגות אישיות," איתן נאנח והיה מתוסכל. "קדימה, רק עוד קצת," עודדתי אותו, יותר נכון ניסיתי.
דלת המטבח נפתחה וג'וש התפרץ פנימה.
"הם כולם מדברים בספרדית ואני לא מבין מילה,"אמר מתוסכל גם כן וניסה מעט זיעה.
"בוא נתחלף," הצעתי והוא הנהן, זאת הייתה הכוונה שלו.
הגעתי לקופה וראיתי אמא שנראית מעט לחוצה. "אממ.. היי..שלום,"היא התקשתה לדבר באנגלית וחייכתי אליה חיוך מרגיע. "זה בסדר, אני מדברת ספרדית," השבתי בחיוך והיא חייכה בהקלה. "אוי, תודה לאל. אני חייבת להזמין דחוף, הבנות שלי עם אבא שלהן והוא לא יודע איך להסתדר," סיפרה וחייכתי. "בנות כמה הן?" שאלתי בחיוך. "12, תאומות" ענתה והנהנתי. "הן בטח לא הפסיקו לדבר על ההופעה במשך שבוע שלם," אמרתי והיא ציחקקה, "במשך חודש שלם!" תיקנה אותי וצחקנו יחד.
לאחר כמה דקות ההזמנה שלה הגיעה ונפרדתי ממנה בחיוך, לא לפני שהיא נתנה לי טיפ שמן על אף שניסיתי לסרב. "היום היה לכם יום קשה, את ראויה לזה," סיימה את דבריה ויצאה לשלום, ואני פניתי ללקוח הבא.

....

"אני לא מאמינה שסיימנו," נאנחתי והתיישבתי על הכיסא. "זה היה אחד הימים הקשים," איתן ציין והסכמנו. "לפחות נקבל בונוס גדול על כך שהיינו רק 3 עובדים ביום כזה לחוץ," ג'וש הוסיף וציחקקנו כולנו. כן, זה באמת מנחם.
"היית גדולה היום," ג'וש הוסיף לפני שיצא מהחנות. "גם אתה," חייכתי ונפרדנו ממנו לשלום. "רוצה טרמפ?" איתן הציע והסכמתי, אני ממש לא מתכוונת ללכת ברגל אחרי יום עבודה כזה.

"באמת היית גדולה, אני וג'וש בחיים לא היינו מצליחים לעבוד בלעדייך" אמר איתן "אם לא היית, בטח עדיין היינו מוצפים בהזמנות" הוסיף וחייכתי "תודה," השבתי "אבל אנחנו צריכים להודות ללהקה ההיא," הוספתי והוא הביט בי מבולבל. "רק בגלל שהם מופיעים הייתה כמות לא הגיונית של לקוחות, הם בעצם הסיבה לבונוס הגדול שלנו," הסברתי והוא צחק. " את יודעת שגם אחותי מעריצה שלהם," פלט והבטתי בו "אני אפילו לא יודעת איך קוראים להם," אמרתי נבוכה מעט והוא ציחקק. "תראי," הוא העביר נושא והודיתי לו בלב. הבטנו בבנות ולא מעט בנים עם חולצות תואמות, כנראה של הלהקה והם מנסים להשיג תמונה איתם ומונעים מהם לעבור. "טוב, נתנחם בעובדה שאנחנו נוסעים לבית בזמן שיש כאלה שלא יכולה לעזוב את הרחוב," אמר וצחקנו.
איתן הוריד אותי בבית, חיבקתי אותו לשלום והוא המשיך לנסוע לביתו.

"איימי? זו את?" שמעתי את קלואי צועקת וחייכתי, הילדה הזאת בחיים לא תצטרך מגפון. "כן, והבאתי לך קאפקייקס," השבתי עוד לפני ששאלה ושמעתי אותה מצחקקת.
"הבנות כבר הגיעו-" שתקתי כאשר ראיתי בסלון 5 בנים ועוד אדם מבוגר מהם, אדם שכבר הכרתי בעבר.
"תראי איזו הפתעה," קלואי קראה בשמחה ופשוט בהיתי בו מופתעת.
"ר..רנאטו?" שאלתי מהססת והוא הנהן, יכולתי לראות שעיניו נוצצות מעט.
תוך שניה כבר הייתי בין זרועותיו והוא חיבק אותי חזק. כשיצאתי מההלם החזרתי לו חיבוק מוחץ גם כן, אני פשוט לא מאמינה..

--------
הולהההה
אז היי, זה הסיפור הראשון שלי ואני אשמח שתקראוווו
נ.ב- הסיפור לא תואם את המציאות כל כך והרבה דברים הם המצאות שלי (או שהם נכונים ואני פשוט לא יודעת)
נתראה בפרק הבא.....