Our friendship

The best team

~נקודת מבט איימי~

"בוקר טוב," קול מתוק נשמע מצד ימין שלי ופקחתי את עיניי לאט.
"בוקר טוב אלי," חייכתי אליה והיא החזירה לי חיוך גדול וקפצה עליי בחיבוק.

הרמתי את מבטי וראיתי את איתן עם מבט מתנצל. 'זה בסדר' הבהרתי בתנועת ראש והתיישבתי.

"בואי לשולחן, יש אוכל טעים," אלי קפצה על המיטה והבטתי באיתן בגבות מורמות, איתן בערך ברמה של הבנים בכל הנוגע לבישולים.

"קניתי במאפיה פה ליד," הסביר והרים את אלי בזמן שצחקתי.

הם הלכו למטבח בזמן שאני עשיתי את דרכי למקלחת של איתן. הוצאתי מברשת שיניים חדשה והבטתי במראה, בוקר טוב למלך האריות.

אספתי את השיער לגולגול מרושל וציחצחתי שיניים.

השעה הייתה רק שבע בבוקר והתיישבנו לאכול.

"הרבה זמן לא היית פה," אלי ציינה כעבור כמה דקות והנהנתי, לא חשבתי שהיא באמת תשים לב לזה.

"כן, לא ממש יכולתי לבוא," השבתי והיא הנהנה בהבנה. "גם הלכת מיום ההולדת שלי בלי שהספקתי להגיד לך תודה," הוסיפה.

"תאכלי אלי," איתן ניסה להציל אותי אבל אלי לא נכנעה בקלות וחיכתה לתשובה ממני.

"הייתי חייבת לחזור לבית, לא יכולתי להישאר פה," ניסיתי להסביר בלי לפרט יותר מדי, "ואת לא צריכה להודות לי, תאמיני לי שהבנים נהנו להופיע מולך ומול חברות שלך," חייכתי אליה והיא חייכה בחזרה.

"אני אוהבת שאת באה לפה," היא הביטה בי במבט קצת עצוב והבטתי באיתן בבילבול.

"אין לי עם מי לדבר," היא המשיכה וגם איתן הקשיב בריכוז, "אני לא יודעת מה יש לאמא ואבא ואיתן כל הזמן כועס והולך לחדר שלו".

"את רוצה שאני אגלה לך סוד?" שאלתי והיא הנהנה במרץ. גם איתן הביט בי מוזר.

"גם אני לפעמים מרגישה לבד, ואת יודעת מה עוזר לי?" שאלתי והיא חיכתה לתשובה.

"זה,"

התחלתי לדגדג אותה בכל הגוף והצחוק המתגלגל שלה נשמע בכל הבית.

"מספיק..מספיק..." היא לא יכלה להפסיק לצחוק והחלטתי לרחם על הילדה הקטנה.

"בוקר טוב," מרי נכנסה לבית ואלי רצה אליה וחיבקה אותה.

אלי מיהרה לקחת כיסא נוסף ולהצמיד אותו לשולחן גם כן.

מרי נראתה עייפה מאוד אבל היא התיישבה איתנו בכל מקרה.

"את רוצה שאני אקח אותך היום לבית הספר?" היא שאלה את אלי ואיתן הביט בה מבולבל בזמן שאלי הנהנה בהתלהבות ורצה להחליף בגדים.

"את לוקחת אותה לבית הספר?" איתן שאל כשאלי הלכה ומרי הנהנה. "את לא רוצה לישון?" שאל. גם הוא שם לב לעייפות שאפפה אותה.