Our friendship

shock

~נקודת מבט איימי~

מה לעזאזל קרה פה עכשיו?!
איתן הרגע נישק אותי?
אני הרגע נישקתי את איתן?
אני ואיתן התנשקנו?

צבטתי את עצמי כדי לבדוק אם אני מתעוררת אבל שום דבר לא קרה.

מה..איך..?

איך נושמים עכשיו?!

מה.. מה אנחנו עכשיו?

איך אני אמורה להתנהג כרגיל ליד איתן עכשיו? אני אמורה להתנהג רגיל?

....

אני כמובן לא ממש ישנתי בלילה, מצאתי את עצמי יושבת באי די מוקדם בבוקר ועם תחושה מוזרה, עצבות לא מוסברת.

"אני הוזה?" ג'ייק נכנס למטבח והיה מופתע לגלות אותי שם.

"השעה 9 בבוקר ואת ערה," הסביר את ההלם וקלואי חייכה.

"היו לך סיוטים?" שאל והבנתי גם למה זאת הייתה האופציה הראשונה שעלתה לראשו.

"הכל בסדר גמור," הסרתי דאגה מליבו אבל הוא עדיין היה סקפטי.

"קלואי, את יודעת איפה..?" איתן ירד לסלון והרגשתי שהלב שלי על 200 בזמן שהוא הביט בי מבולבל, ואז הביט בשעון, ושוב פעם בי.

"גם אני באותו מצב," ג'ייק הצטרף אליו.

"ג'ייק," אמנדה נכנסה דרך החצר והביטה בי מופתעת, גורמת לקלואי ולג'ייק לצחוק.

"הכל בסדר?" שאלה ואיתן הצטרף לצחוקם.
"הכל בסדר גמור," השבתי, לא מבינה למה הם כל כך מופתעים.

"בוקר טוב," הדלת נפתחה והבנים נכנסו יחד עם רנאטו.

"שמענו שחזרתם ו-" רנאטו פסק מלדבר והביט בי מופתע כמו שאר הבנים.

"נו באמת," מילמלתי בזמן שקלואי, אמנדה, ג'ייק ואיתן שוב פרצו בצחוק.

"את חולה?" הבנים שאלו ואני גילגלתי עיניים בזמן שצחוקם גבר.

"אני בסדר גמור," השבתי והם הנהנו לאט לאט.

...

"אני מחכה שתסבירי לי," קלואי התיישבה מולי ברגע שסיימנו את ארוחת הבוקר.

איתן כבר הלך לבית שלו באמצע הארוחה.

"גם אנחנו מחכים להסבר," הבנים הצטרפו משום מקום.

"זה קרה," הבטתי בקלואי שתוך שניה הבינה מה קרה.

"מה קרה?" זבדיאל שאל מבולבל.

"מה??" קלואי שאלה מופתעת והנהנתי.

"מתי?" שאלה וחייכתי, גורמת לה להיות מופתעת יותר.
"איך לא קראת לי?"
"ישנת,"
"היית מעירה אותי!".

"אתן מדברות בטלפתיה?" ריצ'רד שאל מבולבל כמו כל השאר.

"מה אני עושה עכשיו?" שאלתי והיא קפצה עליי בחיבוק.