Our friendship

babysitting

התעוררתי בבוקר בשעה די מוקדמת, 9 בבוקר. שטפתי פנים, ציחצחתי שיניים ועשיתי את דרכי למטבח. עוד שעתיים יש לי בייביסיטר אצל משפחת רוס. איתן לא נתן לי לקבוע משמרת גם היום למרות שחזר לי הקול, וגברת רוס הייתה צריכה אותי אז זה הסתדר לי באופן מושלם.

הכנתי לי צלחת עם דגנים וישבתי מול הטלויזיה, רואה כמה פרקים של 'חברים'.

הבטתי בשעון וראיתי שכבר עשר וחצי. כיביתי את הטלויזיה ומיהרתי להחליף בגדים. נעלתי את הדלת ושלחתי לקלואי הודעה שאני אצל משפחת רוס בשעות הקרובות.

"איימי," גברת רוס חיבקה אותי וחייכתי. "את לא מבינה איך הצלת אותנו," היא הכניסה אותי לביתה וסיפרה לי שהם הולכים עכשיו לאיזושהי חתונה והבן שלה, שהוא במקרה בגיל שלי ושל קלואי לומד כרגע, כן, אני יודעת טוב מאוד מי זה הבן שלה.

"אנחנו נחזור בערך ב4," היא הודיעה לאחר שנתנה לי רשימת מטלות והנהנתי, "אני אשלם לך בהתאם," הבטיחה ויצאה יחד עם בעלה.

"היי טומי," חייכתי אל טומי הקטן שמיהר להעלות חיוך על פניו גם כן. "אתה כל כך מלוכלכי," אמרתי בטון ילדותי והוא ציחקק, "שוקולד," הוא אמר וחייכתי.

"בוא נקלח אותך," הושטתי אליו את ידיי והוא קפץ עליי, טיפה מלכלך אותי.

"להרים ידיים," הוריתי לו והוא הרים את ידיו וצחק כשהמים נגעו בבית השחי שלו. סיבנתי אותו כמו שצריך, מורידה ממנו את כל השוקולד והוצאתי אותו מהמקלחת.

.....

"אמא.." טומי הקטן קרא לאחר שהתעורר ומיהרתי אליו. "בוקר טוב," הוא הביט בי כמה שניות ואז חייך.

לקחתי אותו לסלון והוא ישב עליי, מביט בטלויזיה. הבטתי בשעון, שעה ארבע וחצי והם עוד לא הופיעו, שלחתי לקלואי הודעה והכנסתי את הפלאפון לכיס.

"אני בבית," קמרון נכנס והביט בי מבולבל. "ההורים שלי עוד לא חזרו?" שאל ונדתי בראשי, המצב קצת מביך, קצת הרבה.

לפני כמה חודשים הוא ניסה להתחיל איתי בצורה לא הכי נעימה וג'ייק ואיתן היה בסביבה, גורמים לו להתחרט על כך.

"אני מצטער.. על הפעם הקודמת," הוא היה טיפה נבוך והסביר שהוא היה שתוי והחברים שלו הכריחו אותו לעשות זאת.

"זה בסדר," השבתי ושיחקתי קצת עם טומי. "מה רואים?" הוא העביר נושא והודיתי לאל "בוב ספוג," טומי מחא כף, גורם לנו לצחוק.

הספקנו לראות יחד פרק אחד של בוב ספוג וההורים שלהם נכנסו, עכשיו שעה 5.

"אנחנו מצטערים," הם מיהרו להגיד וחייכתי בנימוס, "זה בסדר," ציפיתי שיהיה יותר גרוע. "לא זה לא," גברת רוס מיהרה להגיד בזמן שטומי קפץ עליה.

היא הסבירה שהם נתקעו בפקקים ולא הייתה להם סוללה.

"זה באמת לא נורא, היה לי כיף עם טומי," חייכתי אליו והוא ציחקק. "את פשוט מלאך," החמיאה לי ושילמה לי ביד נדיבה, נדיבה מדי, ולא נתנה לי לומר מילה בעניין, ובנוסף, מר רוס הקפיץ אותי הביתה.