Our friendship

surprise

~נקודת מבט איימי~

קלואי ממש התעכבה עם האוכל ואני בכלל לא ציחצחתי שיניים או שטפתי פנים. הרופא אישר לי ללכת הביתה ואיתן הסיע אותי, הודענו לקלואי שתביא את האוכל לבית.

"אני חייבת מקלחת," מילמלתי. "דחוף," איתן הוסיף ונתתי לו מכה בזמן שהוא צחק.

נכנסתי לבית והוא היה ריק. עליתי למקלחת ואיתן נשאר בינתיים בסלון, מחכה לקלואי שתגיע עם האוכל.

אחרי מקלחת ארוכה מאוד ואחרי שייבשתי את שיערי וסידרתי אותו, עשיתי את דרכי חזרה לסלון.

"הפתעה!!"

~נקודת מבט אריק~

אחרי שקלואי הבטיחה לנו שהכל בסדר עם איימי דיברנו עם רנאטו בנוגע להופעה. "אתה חייב לתת לנו להישאר לפחות עד הבוקר," ריצ'רד ביקש.

"בפעם האחרונה אתם כמעט איחרתם להופעה," הוא ציין בטון לא מרוצה. "אבל אם אנחנו לא נהיה בטוחים ב100 אחוז שאיימי בסדר אנחנו לא נהיה מרוכזים בכלל בהופעה אם לא בכל ההופעות שיש לנו השבוע," כריס נימק בצורה הכי משכנעת שיש וכולנו הסכמנו איתו.

בסופו של דבר רנאטו הרשה לנו להישאר עד מחר.
חזרנו בחזרה לדירה אבל אף אחד מאיתנו לא היה עייף.

"אני לא מאמין שאמרנו לה כל מה שאמרנו בזמן שהיא בכלל לא הייתה אשמה," ריצ'רד אמר והסכמנו איתו. "ועוד באזכרה של ההורים שלה," ג'ואל הוסיף.

"עדיין יש לי תמונה בראש שלה מתמוטטת," כריס הודה. "זה היה מפחיד," מילמלתי.

כשהאמבולנס לקח אותה אנחנו פשוט בהינו בו נוסע ולא האמנו שזה קרה.

"אני לא מאמין שהיא איבדה את ההורים שלה בגיל 10," זבדיאל פלט אחרי שתיקה קצרה.

האמת, אני וג'ואל ידענו שההורים שלה לא בחיים אבל לא תיארנו לעצמנו שהיא איבדה אותם בגיל כל כך צעיר, כשהיא הייתה ילדה.

שמענו דפיקה בדלת וג'ואל קם לפתוח, חוזר עם קלואי ורנאטו.

"אתם בטח בהלם," היא אמרה והנהנו. "אז ככה, לקלואי היה התקף חרדה. היא סובלת מזה מגיל 13 בערך וזאת לא הפעם הראשונה שהיא התאשפזה בגלל זה," היא התחילה להסביר.

"מתי זה קורה לה?" כריס שאל. "לא הרבה," השיבה "בעיקר בימי ההולדת של ההורים שלה ובאזכרה שלהם,"

"אין לה כדורי הרגעה?" ריצ'רד שאל. "יש, היא פשוט מסרבת לקחת אותם,"

"זה לא מסוכן?" שאלתי והיא נדה בראשה לשלילה. "אבא שלי ואיתן תמיד מצליחים להרגיע אותה והיא חוזרת לנשום רגיל, היום אף אחד מהם לא היה, ובלי קשר היום הזה ממש קשה לה" הסבירה.

"בגלל זה היא אמרה לך לקרוא לאיתן כשהיא התחילה לנשום בכבדות," ג'ואל מילמל והיא הנהנה. "ואז היא אמרה לך להזמין אמבולנס כי היא ידעה שאין ברירה," זבדיאל הוסיף והיא שוב הנהנה.