Our friendship

alone

~נקודת מבט איימי~

אני ואיתן נכנסנו לבית ולג'ייק לא היה מבט ממש מרוצה, מעניין למה.

"אני מחכה לארוחה שלי," קלואי קפצה ואני נאנחתי.

"קלואי.." התחלתי לומר והיא גררה אותי למטבח.

"אנחנו התערבנו ואני ניצחתי," הזכירה לי ושוב נאנחתי.

"את יכולה לוותר לי על החלק השני לפחות?"
"אין סיכוי!"

"על מה אתן מדברות?" ג'ייק היה מבולבל, וגם איתן ואמנדה.

"הבת שלך אכזרית." השבתי ועשיתי את דרכי למקרר.

התחלתי להוציא כמה דברים מהמקרר ועצרתי מול המדף כשאני מכופפת והדלת נפתחה.

"איתן, אתה נשאר?" באתי להרים את ראשי ונתקלתי במדף שהושאר פתוח.

"החלטת לשבור את המקרר?" שמעתי את קלואי מצחקקת והתיישבתי על הרצפה.

"את בסדר?" איתן התקרב וגם הוא צחקק.

"אני שמחה שהכאב שלי מצחיק אתכם,".

"איימי, למה את על הרצפה?" זבדיאל שאל מחוייך.

"היא פשוט כל כך נוחה.." מילמלתי ושמעתי את צחוקו של כריס.

"את יודעת שאת עדיין מכינה לי אוכל נכון?" קלואי חייכה.

"א-כ-ז-ר-י-ת!" אמרתי לג'ייק שוב.

איתן אמר לבסוף שהוא לא יכול להישאר ולפני שהוא יצא ג'ייק דיבר איתו על משהו.

...

"איימי,"
"איימי,"
"דודה אמי,"

זיהיתי את קולם של שון וג'יימס ופקחתי את עיניי באיטיות.

"טוב לראות אתכם," חייכתי והתהפכתי לצד השני.

"אמי," שון שוב קרא לי והרגשתי אותו על גבי רגע לאחר מכן.

"מה עשיתי לך, מייקל?" שאלתי מיואשת ושמעתי את צחוקו.

שון ירד מגבי והתרוממתי למצב ישיבה, מחכה שמייקל יסביר מה פשר ההפתעה הזאת.

"הם רצו לעשות יום כיף איתך ועם קלואי," אמר וחייכתי.

"היית מודיע לנו קודם, קלואי לא כאן." אמרתי והוא הנהן.

"כמה טוב שאת כאן," אמר בחיוך.

אחרי שעשיתי את אירגוני הבוקר ירדתי למטבח והם חיכו לי.

"אבא אמר שתכיני לנו ארוחת בוקר," ג'יימס אמר ומייקל לא טרח להכחיש.

אמרתי לו שיהיה די קשה לשמור עליהם לבד אבל הוא טען שהוא 'סומך עליי'.

"טוב, תהנו לכם ביום כיף, אני יוצא לעבודה," הודיע ויצא לאחר שנשק לראשנו.

הכנתי להם ארוחת בוקר סופר טעימה בזריזות והתיישבנו לאכול.