~נקודת מבט קלואי~
"אבא!" קראתי לו ברגע שראיתי שאיימי מתחילה להתעורר.
כעבור כמה שניות אבא נכנס לחדר ואני ואיתן יצאנו ממנו, משאירים אותם לבד.
אני חושבת שזה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי ואפילו לא הייתי חלק ממנו.
••מוקדם יותר באותו יום•••
אבא סיפר לי שסבא מת כשאיתן לידי ותומך בי והכין אותנו לעובדה שאיימי תאבד את ההכרה ואנחנו צריכים לוודא שהיא לא לבד.
זה כנראה בגלל שיש לה טראומה ממוות, בפרט של מישהו קרוב ובפרט כשכל זה קורה ביום ההולדת של אבא שלה, זה יותר מדי בשבילה.
איתן היה נראה מודאג, מאוד מודאג.
הוא הודיע לנו שהוא הולך אליה ואני נשארתי עם אבא.
"בואי הנה," אבא אסף אותי לחיבוק וניסה לעודד אותי קצת למרות שהיה לו קשה.
היה לי קשר טוב עם סבא, לי ולאיימי. הוא לא היה גר איתנו, הוא היה גר במרחק כמה רחובות מאיתנו והיינו נפגשים די הרבה.
לי הוא תמיד סיפר דברים על אבא שתמיד הצחיקו אותי ולאיימי על אבא שלה.
בחודשים האחרונים הוא חלה, אני לא יודעת במה אבל הוא היה בטיפול בקובה וכנראה שם הוא..
ראיתי שאבא צריך קצת זמן לעצמו ועליתי לחדר שלי.
הפעלתי מוזיקה, שמתי אוזניות ועצמתי עיניים, חושבת על סבא.
...
המוזיקה נעצרה וקיבלתי שיחה מריצ'רד.
"ג'ואל, איימי, איתן ואריק אצלך בבית?"
"אני לא יודעת, אני בחדר,"
"אנחנו שיחקנו מחבואים והם נעלמו,"
אני אפילו לא אנסה להבין אותו.
"אני אבדוק,"
ירדתי לסלון וראיתי אותם יושבים על הספה.
"אתם נעלמתם באמצע מחבואים?" שאלתי מבולבלת והם הנהנו.
"כדאי שנחזור, תעדכן אותנו," ג'ואל אמר לאיתן שהנהן והוא ואריק יצאו.
"איימי איבדה את ההכרה," איתן הסביר כשהבטתי בו כמה שניות.
"מ..מתי?" הייתי מופתעת לגמרי.
הוא הסביר לי הכל ועשיתי את דרכי במהירות לחדר שלה ואיתן אחריי.
פתחתי את הדלת בעדינות ואבא בדיוק מדד לאיימי לחץ דם, אני חושבת.
"היא בסדר, היא פשוט בהלם." אבא אמר מבלי להסתובב.
אבא סיפר לי בערך מה היה וראיתי בפניו את הדאגה הגדולה שאפפה אותו.
"תלך לנוח, כשהיא תתעורר אני אקרא לך," ייעצתי ואחרי כמה שניות של ויכוחים הוא הסכים והלך לנוח בחדר ממול.
הבטתי באיימי ונאנחתי, היא לא מפסיקה לסבול.
"היא חזקה," איתן הניח יד על כתפי וניסה לעודד אותי.
"איך זה קרה בדיוק?" ביקשתי לדעת ואיתן נאנח מעט.
"כמעט כמו כל התקף חרדה, אבל הפעם היא לא שמעה אותנו בכלל," השיב והבטתי בו מבולבלת.
"לא שמעה?"
"כן, היא לא הגיבה לשום דבר וג'ייק קלט את זה והודיע לנו, הגוף שלה היה משותק".
הקול של איתן רעד מעט, אני חושבת שהוא דואג לה כמעט כמו שאבא דואג לה.
•••חזרה לנקודת הזמן•••
אני ואיתן עמדנו מחוץ לדלת וחיכינו שאבא יצא וירשה לנו להיכנס.
איתן בינתיים הודיע לבנים שהיא התעוררה.
אבא יצא ולא היה נראה ממש טוב. שאלתי אם אפשר להיכנס והוא הסכים אך הודיע לנו משהו לפני כן.
"היא עדיין בהלם. היא לא מדברת אנגלית, רק ספרדית. זאת כנראה השפעה של הטראומה," הסביר והנהנו. "אל תתנו לה להרגיש מוזר, אני מאמין שאתם תבינו אותה." קרץ לאיתן והמשיך בדרכו.
איתן שלח לבנים שהם יכולים לבוא ונכנסנו לחדר.
"היי," אמרתי בהיסוס ואיימי חייכה.
היא התחילה להגיד עוד כמה מילים ואני חושבת שאיבדתי אותה במילה השניה אבל איתן לעומת זאת הבין אותה ואפילו השיב בספרדית.
הבטתי בו מופתעת והוא צחק עליי.
לפני שהספקתי להגיד משהו שמענו דפיקה בדלת והבנים נכנסו אחד אחרי השני.
הם היו נראים קצת מודאגים, קצת הרבה.
...
איימי נרדמה ואנחנו ירדנו לסלון.
"היא שכחה איך מדברים באנגלית?" הבנים היו מבולבלים לגמרי.
"היא לא שכחה, היא בבוקר כבר תחזור לעצמה. הגוף שלה פשוט בטראומה וזה אחד התסמינים, היא במגננה." איתן הסביר להם.
מן הסתם היו להם עוד המון שאלות ואיתן ענה על כל שאלה ושאלה.
כל תשובה של איתן הרגיעה אותם וגם אותי.
"אחי, איך אתה יודע הכל?" אריק שאל מבולבל וצחקנו.
"לא ידעתם שאיתן הוא הדוקטור של איימי?" אמרתי בחיוך ואיתן חייך נבוך.
"אז.. אין אוכל היום אה?" כריס שאל וגילגלתי עיניים. הוא בהחלט רגוע יותר.
"להתראות מחר," רנאטו הודיע והם יצאו.
אמא ואבא הלכו לישון אחרי שראו שהכל בסדר עם איימי.
סבא כתב בצוואה שהוא לא רוצה הלוויה ואנחנו נכבד את הבקשה שלו.
מעבירים את הגופה שלו לפה ומחר בבוקר כנראה תהיה הקבורה.
"אתה נשאר לישון פה?" שאלתי את איתן שהנהן.
~נקודת מבט איתן~
קלואי עלתה להתקלח ולישון ואני עשיתי את דרכי לחדר של איימי.
אני נשבע שבחיים לא פחדתי ככה. זה היה די מלחיץ לראות שאיימי בעצם משותקת, היא לא שומעת ולא יכולה להגיב.
ואם זה לא היה מספיק היא גם דיברה רק ספרדית. למזלי היינו איתה לבד בדיוק כמה שניות והבנים נכנסו ודיברו איתה.
אחרי שוידאתי שוב שהיא בסדר יצאתי מהחדר והלכתי לחדר ליד.
YOU ARE READING
Our friendship
Romanceאיימי קופר חוותה אובדן של שני הוריה כשהייתה רק בת 10 וכתוצאה מכך היא אומצה על ידי אחי אביה ועברה לגור עמו ועם משפחתו באמריקה. היא זוכרת לא מעט ממה שקרה, חלקם אולי הייתה שמחה לשכוח, אך היא איננה יכולה. המעבר ממקסיקו לאמריקה לא היה פשוט אך בת דודה שלה...
