"אין מצב," מיהרתי לסרב. אני ממש לא מסוגלת לעמוד על במה ולשיר מול עשרות אנשים, גם אם הם בגילי. "אני חייב את כולכן." רנאטו התחנן. "קדימה, עשינו את זה פעם אחת," הבנות עודדו אותי ולא הבנתי איך הן מסכימות לזה.
"זה גם לא סתם תיכון," רנאטו הוסיף. "זה תיכון של ילדים שעברו התעללות, פיזית ונפשית, וסייעו להם המון. כדי לשמח אותם בשנה האחרונה שלהם הזמינו בשבילם את ליטל מיקס ללא ידיעתם ואני בטוח שהם ישמחו לפגוש אותן. הלהקה טיפה מתעכבת ואנחנו לא רוצים שהתלמידים יפספסו אותם רק בגלל שלא היה להם כוח לחכות נכון?" שאל ונאנחתי.
"אתם לא יכולים לעשות לי את זה," מילמלתי בשקט וכולם חייכו. "אני מבטיח שאפצה אותך בנוסף על הארוחה שפיספסת," הוסיף והנהנתי. "יום יבוא ואני אגיד לכם לא," אמרתי בכעס וכולם צחקו.
צפינו שוב בוידאו שלנו משנה שעברה, שאני לא הייתי אמורה להיות בו בכלל. הבנות היו אמורות לשיר עם עוד כמה בנות מהשכבה אבל חלק מהבנות לא הגיעו ובשניה האחרונה החלפתי אותן. דווקא נהניתי בהופעה אבל הייתי שרויה בלחץ לא נורמלי.
הגענו לבית הספר ומיד הביאו לנו תלבושות, לכל אחת תחפושת שונה אך עם מסיכה תואמת. התלבשנו במהירות והבטנו בעצמנו. "אנחנו נראות דווקא כמו להקה," אמילי אמרה והבנות הנהנו.
"אני לא בטוחה שאני יכולה," מילמלתי בלחץ. "תירגעי, את שרה מושלם. אנחנו כולנו נהיה על הבמה איתך. אל תשכחי שזה כדי לשמח אותם," קלואי והבנות הצליחו להרגיע אותי קצת.
נעמדנו על הבמה כשהיא עוד הייתה חשוכה והתמקמנו. אני ואמה ישבנו על כיסאות בזמן שקלואי, אמילי ואמבר התפזרו. אני ואמה נשיר רוב הזמן והבנות ישירו איתנו את הפזמון וירקדו.
"יהיה טוב," אמה לחצה את ידי והנהנתי.
האורות נדלקו והתלמידים הביטו בנו ומילמלו דברים.
נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי בזמן שהבנות סיפרו שאנחנו באנו לשיר להם קצת ולעשות שמח, כמובן בלי להזכיר את ליטל מיקס שאמורות להגיע בזמן הקרוב.
המוזיקה החלה להישמע ושוב נשמתי עמוק. 'יהיה בסדר' אמרתי לעצמי.
התחלנו עם השיר 'No more sad song's '
חילקנו את הבתים ככה שאמה תשיר את הבית הראשון של פרי ואת הבית של ג'סי ואני אשיר את הבתים של ג'ייד ושל לי-אן. את הפזמון נשיר כולנו יחד ואת התווים הגבוהים של לי-אן ושל פרי אני אשיר, המון לחץ.
~נקודת מבט קלואי~
ראיתי כמה איימי לחוצה אבל ידעתי שבסופו של דבר היא תהיה מושלמת. יש לה קול עוצמתי שאני לא מבינה איך לא רשמתי אותה לתוכנית בטלויזיה והכרחתי אותה ללכת.
היא שרה את הבית של לי-אן ושל ג'ייד בצורה מושלמת וחיכיתי לתו הגבוה של פרי, אותו היא שרה באופן מושלם להפליא.
YOU ARE READING
Our friendship
Romanceאיימי קופר חוותה אובדן של שני הוריה כשהייתה רק בת 10 וכתוצאה מכך היא אומצה על ידי אחי אביה ועברה לגור עמו ועם משפחתו באמריקה. היא זוכרת לא מעט ממה שקרה, חלקם אולי הייתה שמחה לשכוח, אך היא איננה יכולה. המעבר ממקסיקו לאמריקה לא היה פשוט אך בת דודה שלה...
