"איתן התקשר לאבא," אמא הסבירה לי איך אבא ידע להגיע בזמן.
הבטנו בהם וראיתי איך קלואי נרגעת לאט לאט ומחבקת את אבא חזק, ראיתי גם דמעה אצל אבא אבל הוא מיהר למחות אותה.
כעבור 10 דקות בערך הם באו אלינו ועשינו את דרכנו חזרה למלון.
...
"אני רעבה," הודעתי ואיימי ציחקקה. "לכי לחדר האוכל, אני בטוחה שיש שם אוכל שווה," המליצה לי.
"אני ממליצה לך לדבר עם איתן," אמרתי והיא הביטה בי מבולבלת, "הוא מכיר אותך יותר מדי טוב,"
~נקודת מבט איימי~
קלואי לא נתנה לי יותר מדי הסברים אבל זה בסדר, ממילא התכוונתי להתקשר לאיתן.
"איימי," הוא ענה והיה נשמע מעט מתוח, אני מבינה למה.
"אני בסדר," מיהרתי להסיר דאגה מליבו. אני בטוחה שהוא היה מאוד מודאג כשקלואי ניתקה בפתאומיות.
"הפחדת אותי," יכולתי לשמוע שהוא ממש דאג לי וחייכתי לעצמי, "מצטערת."
"שפכי," ביקש וזה מה שעשיתי. סיפרתי לו מה שסיפרתי לקלואי מחוץ לבית החולים והפעם הייתי פחות נסערת.
"תודה, שהתקשרת לג'ייק," נזכרתי לומר ויכולתי להישבע שאיתן חייך. "את לא צריכה להודות לי, העיקר שאת בסדר," השיב.
המשכנו לדבר עוד כמה דקות ואז קלואי נכנסה לחדר בהתרגשות וזה היה טיפה חשוד.
"איתן, הכנתי לקלואי הפתעה," היא לקחה את הפלאפון שלי ושמה על רמקול.
"בהצלחה איימי," שמעתי אותו צוחק. "אתה אפילו לא יודע מה תיכננתי," קלואי מחתה.
"יש פסטיבל לא רחוק מפה עם מלא מתקנים מגניבים.." היא התחילה לדבר ואני כבר ראיתי שחור.
"אין מצב!" מיהרתי לומר ושמעתי את צחוקו של איתן. "יש מצב!" ביטלה את דבריי.
"קלואי אני דורש שהכל יהיה מתועד," היא ביקש וקלואי צחקה, מבהירה לו שזה בדיוק מה שהיא התכוונה לעשות.
"איתן, אני לא מאמינה שאתה נותן לזה יד" מיהרתי לומר והם המשיכו לצחוק עליי במשך כמה דקות.
איתן הזכיר לנו שבאותו יום שאנחנו נוחתות זה גם יום ההולדת של אלי, היא בת 11. הבטחנו לו שנגיע בזמן ולאחר מכן ניתקנו.
...
"נסיכה," אלחנדרה פתחה לנו את הדלת ומיהרה לחבק אותי. היא הכניסה אותנו לביתה והביאה לנו אוכל ושתיה.
החלטנו לעצור לביקור פה לפני שנלך לפסטיבל הארור ההוא.
"נעים להכיר," קלואי לחצה את ידה ולאחר מכן חיבקה אותה.
"אמא איפה ה-" מנואל, הבן של אלחנדרה, נכנס לבית והיה מופתע לראות אותנו שם.
"איימי!" הוא קרא בחיוך ומחץ אותי בחיבוק. כשעוד גרתי פה היינו חברים ממש טובים, ומאז שעזבתי באתי לביקור לפחות פעם בשנה למקסיקו ותמיד באתי לפה.
YOU ARE READING
Our friendship
Romanceאיימי קופר חוותה אובדן של שני הוריה כשהייתה רק בת 10 וכתוצאה מכך היא אומצה על ידי אחי אביה ועברה לגור עמו ועם משפחתו באמריקה. היא זוכרת לא מעט ממה שקרה, חלקם אולי הייתה שמחה לשכוח, אך היא איננה יכולה. המעבר ממקסיקו לאמריקה לא היה פשוט אך בת דודה שלה...
