Our friendship

work meeting

"תודי שכן,"
"לא."
"נו, זה כל כך ברור!"
"אני לא מבינה אותך,"
"זה כל כך שקוף שרצית להתחלף איתי."
"ממש לא,"

קלואי כרגע בהכחשות. שמתי לב, למרות העייפות, למבטים שקלואי נתנה לכריס.

"אני לא יודעת על מה את מדברת," מילמלה. לפחות עכשיו היא יודעת איך אני מרגישה כשהיא מדברת איתי על איתן.

אפרופו איתן, כבר יומים בערך שלא דיברתי איתו, אפילו כשהוא היה בחופשה דיברנו כל יום, ועכשיו..

אני עדיין כועסת עליו, מאוד, אבל קשה לי בלעדיו.

"חושבת על איתן?" קלואי הוציאה אותי המחשבות שלי על איתן ונדתי בראשי במהירות, גורמת לה לצחוק עליי.

......

***כעבור שבוע***

"בנות!" ג'ייק קרא לנו מהסלון ועשינו את דרכינו אליו.

"אתן יודעות מה יש מחר נכון?" שאל ולקחו לי כמה שניות להיזכר.

"אמ..אני לא מרגישה טוב," התחלתי לתרץ, "כואב לי הגרון," הוספתי שיעול מזוייף וג'ייק התחיל לצחוק.

"זה היה גרוע," הקניט אותי ונאנחתי.

יש להם פעם בשנה מפגש כזה של כל העובדים וזה הדבר הכי משעמם ביקום.

"היי," הבנים נכנסו אבל לא התייחסתי אליהם, אני חייבת להיפטר מהמפגש הזה מחר.

"זה לא כזה נורא," ג'ייק ניסה לרכך אותי. "נו באמת אבא, יש שם אנשים בני 100 ששותים תה בלי הפסקה- זה לא משעמם?" קלואי יצאה להגנתי והסכמתי איתה.

"השנה הצטרפו גם כמה חבר'ה צעירים, אולי יש להם בנות בגילכן,"

במשך 10 הדקות שעברו ג'ייק ניסה לשכנע אותנו אבל בסופו של דבר אמנדה הגיעה והציבה לנו עובדה שאנחנו באות וזהו.

"זה עד כדי כך נוראי?" ג'ואל שאל והנהנו. "זה יותר גרוע מהנשף ההוא," הסברתי והם צחקו, מאחלים לנו בהצלחה.

...

"אין מצב," אמרתי לאמנדה שנאנחה מיואשת. "קדימה איימי," היא כמעט התחננה.

"זה לא מספיק שאנחנו מגיעות? צריך גם בגדים כאלה?" הרמתי את השמלה שנתנה לי והיא הנהנה.

"הם כולם אנשים חשובים ואנחנו צריכים להשתלב יפה," הסבירה ונאנחתי.

"חוץ מזה שזה יושב עלייך מעולה," קלואי העירה. בלית ברירה החלפתי לשמלה ההיא ועם כמה שלא היה לי נוח, השמלה באמת ישבה יפה.

"את רואה?" אמנדה הייתה מרוצה וקלואי גם כן, אני לא מבינה איך קלואי אוהבת את כל הרשמיות הזאת.

קלואי איפרה אותי בעדינות והכריחה אותי לפזר את שיערי המתולתל.

"תרסיס הפלפל בתיק?" ג'ייק שאל והעלה לי חיוך על הפנים, הוא כזה דאגן.