Our friendship

No way

~נקודת מבט איימי~

"הוא עדיין לא עונה לי," אמרתי לג'ייסון וחזרתי לקופה. אני לא יודעת מה מיוחד ביום הזה אבל האנשים לא מפסיקים להגיע ואיתן לעומתם היה אמור להגיע לפני שעה ועדיין לא הגיע.

בחיים לא חשבתי שיהיה כל כך מתיש לעבוד.

כבר יצא לנו לעבוד עם עומס כבד אבל אז לפחות היינו 3 אנשים שטיפלו באנשים.

לא רק שאיתן לא מגיע, גם קים ביטלה הגעה כי היא לא מרגישה טוב אז אני גם מקבלת הזמנות וגם מחלקת אותם.

ובנוסף, זאת משמרת כפולה שלי.

"התקשרתי לג'וש ולאדון אולימפיאדת פיזיקה או מה שזה לא יהיה, הם כבר בדרך." ג'ייסון הודיע לי ונשמתי לרווחה.

....

"כל כך התגעגעתי אלייך," חיבקתי את ג'וש כשנכנס.

"את מחזירה לי?" שאל בחיוך ונזכרתי ביום בו הבנים הופיעו והוא אמר לי משהו דומה.

אחרי בערך שעתיים הכל כבר נרגע וג'ייסון גירש אותי.

"אני לא לוקח אחריות אם תיקרסי," הזהיר בחיוך והחזרתי לו חיוך. אני כל כך צריכה לישון!

"איימי!" שמעתי את הקול המוכר והמתוק והסתובבתי.

"טומי!" ניגשתי אליו וחיבקתי אותו.

אמרתי גם לאבא שלו שלום ושאלתי לשלומו. ניהלנו שיחה קצרצרה והוא קיבל שיחה.

שיחקתי עם טומי בזמן שהוא דיבר בפלאפון וכשהוא חזר היה לו מבט די נבוך.

"אשתי בבדיקה בבית החולים והיא צריכה טפסים שיש לי באוטו. התקשרתי לקמרון והוא בדרך, את תוכלי להשגיח עליו?" הצביע על טומי.

"כמובן, אין בעיה." חייכתי. הוא הרגיש כל כך נבוך לבקש את זה ואני יכולה להבין אותו באמת שאין לו סיבה.

"אני באמת מצטער-"
"אין על מה, זה בסדר," חייכתי והוא הודה לי.

למרות שהרגשתי שאני עוד רגע נרדמת על השולחן שיחקתי עם טומי וחיכינו לקמרון.

שלחתי לקלואי שאני עוד כמה דקות אהיה בבית ושבבקשה תכין לי תה.

"היי," שמעתי את קולו של קמרון והסתובבתי. ברגע שטומי שמע את קולו הוא חייך חיוך גדול.

"מצטער שעיכבתי אותך," הוא היה נבוך כמו אביו והסרתי דאגה מליבו.

"דרך אגב, אני חייב לך טרמפ ואת נראית די עייפה בשביל לחזור ברגל," ציין.

"תודה," חייכתי ועשינו את דרכנו למכונית שלו.

מתוך הרגל למכונית של איתן התיישבתי ליד קמרון ורק אחרי שחגרתי את עצמי הבנתי את זה ומרוב עייפות אפילו לא הייתי נבוכה.