Our friendship

Mom's birthday

"הפתעה," נכנסנו לדירה של הבנים וחייכנו אל אריק. הבנים היו צריכים ללכת לאיזשהו ראיון ואנחנו החלטנו לבקר את אריק החולה.

"איך אתה מרגיש?" שאלתי והוא סימן 'ככה ככה' בידו. "הבאנו גלידה," קלואי הראתה לו את השקיות וחיוך עלה על פניו.

"מתי בפעם האחרונה שטפתם פה?" הבטתי בדירה שהייתה נראית זוועה. "מתי הייתה הפעם ההיא שהכרחנו אתכן לשטוף פה?" העביר את השאלה אליי והבנתי שהמצב גרוע ביותר.

"איימי היא פריקית של ניקיון," קלואי הקניטה אותי וגילגלתי עיניים. "זה לא נכון," מילמלתי אבל הם רק צחקו עליי. "את עומדת לשטוף פה נכון?" שאלה ולא עניתי, עשיתי את דרכי אל כלי הניקיון והם המשיכו לצחוק עליי.

התחלתי במטבח, קרצפתי את הרצפה ושטפתי את כל הכלים שמעולם לא עברו שטיפה בדירה הזאת. לאחר מכן עברתי לסלון וזאת כבר הייתה רמה אחרת של חוסר ניקיון. היה אוכל בכל מקום, גרביים, כוסות, כאילו הייתה פה מלחמה.

...

"אני לא מאמינה שניקית להם את הדירה מרצונך החופשי," קלואי אמרה לי כשהתיישבתי לידם. "זה בלתי אפשרי לחיות ככה ואני מרחמת על רנאטו," השבתי.

"בחיים לא היה לנו ריח כזה נעים בדירה," אריק הודה. "בחיים לא יצא כל כך הרבה לכלוך כששטפתי," הוספתי והם צחקו.

הזמנו לנו אוכל שהגיע תוך דקות אחדות וקלואי קיבלה את ההזמנה.

"אז ניצחת גם היום?" אריק שאל אחרי שסיפרנו לו על המשימות של היום והנהנתי. "היית צריך לראות את הפרצוף שהיה להם כשהם שתו את השייק המגעיל של רנאטו," קלואי הוסיפה וצחקנו.

המשכנו לנהל שיחה עד שהדלת נפתחה והבנים נכנסו בזה אחר זה יחד עם רנאטו, מתי הספיק להחשיך?

"תודה," כריס לקח לי את האוכל והתיישב לידי בזמן שנאנחתי, כל פעם אותו דבר.
"היי, ממש נקי פה," ג'ואל היה מופתע והנהנתי. "מה זה הריח הנעים הזה?" זבדיאל הוסיף לשאול בזמן שרנאטו היה מיואש, "זה הריח של דירה אחרי ששטפו אותה כמו שצריך," אמר להם ואני וקלואי צחקנו.

"אתם רוצים שייק בנוסף?" קלואי שאלה את הבנים בחיוך בזמן שהם התחילו לאכול והם הביטו בה בלי שמץ של חיוך בזמן שאני ואריק צחקנו עליהם.

....

התעוררתי די מוקדם היום וג'ייק התקשר אליי. "קלואי בבית הספר," עידכנתי אותו והוא הנהן, "אני יודע, רציתי לדבר איתך," אמר והנהנתי, מחכה שימשיך.

"איך את בינתיים?" שאל והשפלתי את מבטי, מסרבת לתת לדמעות לצאת החוצה, "מחזיקה את עצמי," הודיתי.

"קודם כל, את תמיד יכולה להתקשר אליי, גם אם אני באמצע פגישה מאוד חשובה, כמו עכשיו," הרמתי אליו את מבטי והוא חייך. "את יותר חשובה," הוסיף והעלה לי חיוך קטנטן על הפנים.